כשהכל נגמר, כבר היה אחרי תשע.
היא היתה מותשת. הפעם הוא באמת תיזז אותה. בהתחלה לא הבינה למה אמר לה לארוז כל כך הרבה. הרי זה לא שהם נוסעים או משהו. כולה ערב אחד, שלוש-ארבע שעות. הרי גם הבייביסיטרית שלהם מוגבלת בזמן.
אז למה צריך גם שמלת ערב שחורה, גם שורטס ג'ינס וגופיה, גם שני בייבי-דולים (אחד עם תחרה, אחד בלי), וגם טייטס וחולצת בית גזורת-צווארון? (מזל שההיא מהגרעין עוד משמשת אותה לספונג'ה מדי פעם). ומה הקטע עם שלושה זוגות תחתונים וארבעה זוגות נעליים? כשהגיעה, כמה דקות אחריו, האסימונים התחילו ליפול. היא ראתה שהוא תלהבין שני החלונות מין וילון דק ארעי , שהגיע עד גובה המותניים.
אם כן, זו הולכת להיות תצוגת אופנה פרטית.
אחרי חמש הדקות הראשונות, שהיו תמיד שונות מזו ומזו אבל בדרך כלל כללו דחיפות קלות, שתיים-שלוש אצבעות בתוכה, וכמה ספאנקים קלילים אך מהדהדים באזור הישבן, הוא אמר לה לקום, לקחת את הדברים ולהיכנס אל מאחורי הווילון.
ואז הוא התרווח על המיטה, ובמשך שעה וחצי היא עברה בין ידיו בכל השילובים האפשריים. שמלה עם טייטס, בייבי דול עם נעלי עקב, שורטס עם מגפי ברך, גופיה בלי כלום. ובכל פעם שיצאה הזמין אותה להיות לצידו. פעם בשכיבה, פעם בישיבה על המיטה, פעם בעמידה מעליו, פעם בעמידה מתחתיו. עם החולצה הגזורה ביקש ממנה לכרוע לצידו על הרצפה במשך חמש דקות וללקק את כפות רגליו. היא לא זכרה מתי נהנתה ככה. בעצם, היא לא היתה בטוחה שהנאה זו המילה. היא פשוט לא זכרה מתי קיבלה כל כך הרבה תשומת לב. מתי הרגישה שלכל סנטימטר בגופה יש חשיבות קיומית, ושאין פיסת עור שלא שווה לגעת בה. והוא נגע בכולן.
אז כן, כשהוא אמר שזהו, היא היתה מותשת. ובניגוד לרצונה, בניגוד לכל דבר שתכננה אי פעם לעשות, היא נשכבה על המיטה והעיניים פשוט נעצמו מאליהן. היא לא ידעה כמה זמן ישנה. היא רק ידעה שכשפקחה את עיניה, הפה שלה היה מלא.
והערב כאילו התחיל מחדש.