אני רק חייכתי כשראה את כולנו בתוך הרכב. שלו.
הבנות צחקו נורא ולא עשו אפילו מחווה של בושה או צניעות. עשיתי את הרישיון כבר בגיל 17 ולכן נהניתי ממנו בחופשות שלי מגבעתי. למזלי אחי הצעיר לא. ולכן הרכב היה רק שלי.
אתה לבוש כמו סרסור הוא אמר לי אחרי זה ומעניין אם היתה מידה של אמת במשפט שלו. אני לא בטוח אם אמר את זה כבדיחה או לא. אבל בכל מקרה זו הפעם האחרונה שלבשתי לבן. או לפחות ככה אני זוכר. היית מתקן אותו אמרה לי שירלי. אני הסרסורית. לא אתה. אתה רק זין בלי אופנוע.
כבר אז הייתי זורם. לא נתפס לקטנות. לא מתעצבן משטויות ובעצם לא מתעצבן בכלל. פרופורציות של גירושים מכוערים של הורים. החברה הראשונה שלי אחרי הצבא היתה ליאורה. נערה דתיה. ההיא מהפוסט ההוא על זיון המאה. את ליאורה הכרתי בכלל דרך שירלי. שהיתה הבסטיז שלה וחולת אופנועים ואופנוענים וזין. במידה שווה. היא מצצה לי בכל הזדמנות. בעיקר בחדר שלה בבית הוריה כשהם רבים להם במטבח והבת הדתיה שלהם מוצצת לי מעבר לקיר. לא היה אכפת לי. היא מצצה לי וסיפרה על הלימודים שלה בשנקר. האקס שלה שנא אותי כי לא היה לו רישיון ואני הייתי נחשב כ' בעל אמצעים'. הקפדתי לזיין אותה בזמן שהיא איתו על הקו בטוקמן. או משהו פרהיסטורי מאותה תקופה. את ליאורה היא צירפה אחרי זה. אספתי אותן משנקר ועשינו שטויות. נשיקת הטריפל הראשונה שלי היתה עם שתיהן. אני לא יודע איך לא קבלתי קנס על כל הפעמים ששתיהן ישבו לי מקדימה והתמזמזו במושב לידי ללא חגורה בכלל ושולחות ידיים לכל מקום. הדתיה השלישית הגיעה אחר כך. היה לה שם תנ"כי שמשום מה אני לא זוכר וליאורה ושירלי קינאו בחזה הגדול שלה. באמת גדול.
אני צריך את המפתחות לבית שלך. ככה בלי בושה. אנחנו צריכות. השלישית עם השם התנכי תיקנה אותי. אני די בטוח שהוא היה נבוך. ונתן לי את המפתחות. דאגתי לשכפל אותם עוד באותו יום. לחסוך לו את המבוכה. בכל זאת. זה היה שווה את הנסיעה הארוכה. עם שלושתן ברכב.
לא יודע איך לא קבלתי דו"ח אף פעם.
אהה כן.... נזכרתי....קראו לה...
