אני מכין לעצמי קפה ופותח את המקרר שלה להוציא חלב. כיף שיש לה טסטר. את הנס שאני שותה כמו כוסית. עם המון חלב. את השחור אני שותה כמו מוסכניק. בוצי ובלי סוכר.
רואה שם אריזה של קרמבו. מתעלם. מוזג לעצמי את השליש חלב לקפה.
היא מוציאה את האריזה.
וכן. אני מרשה לך את הקרמבו 'האחרון'.
האחרון? כמו בקטע של סיגריה אחרונה או שאכטה אחרונה?! בואי... זה רק קרמבו.
תזהר.
להזהר ממה? זה רק קרמבו. ומוציא את האחרון מהאריזה השקופה. מסתכל עליו.
נראה לי אקח ביס ואזרוק את השאר.
אנחנו לא חברים יותר.
תרגעי זה כולה קרמבו.
קרמבו זה החיים. זה יותר טוב מאורגזמה.
ואז אני לא יכול יותר ומתפקע. כבר שמעתי דברים מוזרים בחיי. כמו שקישואים זה החיים ושיט כזה. או קרמבו זה החיים. אם כבר סשנים זה החיים. תרגעי. קרמבו זה רק קציפת חלבון עם תמיסת סוכר וציפוי צימקאו. זה הכל.
אתה עוד שניה יוצא מהבית.
נוגס מהקרמבו. לא מרגיש שום דבר מיוחד. מביט בה בעיני עגל. אני אוהב לעצבן אותה. אוכל אותו באותה אדישות כאילו לעסתי מסטיק או נגסתי בתפוח.
לא יודע. לא טעים. אולי אזרוק. רוצה מה שנשאר?
צא מהבית.
טוב טוב..חכי לפחות שאסיים את הקפה. בחיי שאני שותה כמו כוסית.
