מזל טוב ילד שלי.
אני לא בטוח אם אי פעם תזכה לקרוא את הבלוג הזה אבל את הברכה הזו דווקא אשמח שתקרא.
מזל טוב ילד בכור שלי.
תוך כדי כתיבת שורות אלה אני חושב לעצמי אם אני יותר מאחל לך או שאני מאחל לעצמי.
אני מאחל לך שתלמד ממני רק את הדברים הטובים.
את הדברים הרעים אל תלמד ממני. ולא מאף אחד אחר.
תשאר עוד קצת ילד בכור שלי. אני הזדקנתי כבר בגיל 4 כשגיליתי את עובדת היותנו אני תמותה וגם אני מתישהוא אמות. עצם הידיעה בגיל כזה כאשר התבשרתי על מות דודי בשלום הגליל, קברה במידה מסויימת את ילדותי. אני לא אתן לעובדות החיים האלה לחלחל אליך. עדיין לא.
אני קורא לך קופי פייסט שלי כי אם אשווה בין תמונות של שנינו באותו גיל אך בהפרש של כמובן שלושים שנה אני אמצא יותר מידי קווי דימיון. אתה לא רק דומה לי חיצונית , אתה גם דומה לי באופי.
אני מגדל אותך אבל אני בעצם גם מגדל את עצמי. עושה תיקון לעצמי. איזו ילדות הייתי רוצה לעצמי שלא היתה לי.
תשאר ילד ילד. אתה כבר יודע לקרוא ולכתוב מעט. אתה יודע כבר חיבור וחיסור ומתעניין במחשבון לפעמים יותר מהמשחקים שיש באתר של הופ. יש לך שפה גבוהה. הרבה מעבר ליכולתך. אתה רק בן חמש אבל אתה יודע שנעלים חולצים וגרביים גורבים , כובע חובשים ומשקפים מרכיבים. אתה יודע מה זה טחב , פוזמקים ושלחופה. אתה מכיר את שמות כל האמהות וילדיהן עד אחרון הנאקות והבכרים. אתה יודע את 'התקווה' בעל פה, דבר שאני לא יכול להצהיר אפילו על בני גילי. אבל תעשה לי טובה תשאר לי קצת ילד. אני אוהב שאתה חוקר ומנסה וסקרן אבל תשאר לי קצת ילד. שובב. קונדס. אפילו קצת ילד רע לפעמים.
אני עושה איתך דברים שאבא שלי למשל לא עשה. לוקח אותך למופעים וקרקסים. סרטים והצגות. אוהב להכיר איתך ביחד כל פינה נסתרת בארץ. הפעם הראשונה שלך היא תאמין לי גם הפעם הראשונה שלי. אקח אותך למשחקי כדורגל ושם אתן לך לקלל כמה שאתה רק רוצה. גם את האמא של השופט מצידי. אני מקווה שתדע להעריך את זה יום אחד. להעריך את זה כשתדע שההורים שלך הם לא האלוהים שחשבת. כליל השלמות. אנחנו בני אדם רגילים שגם הם לפעמים טועים.
אני אוהב אותך ילד. קופי פייסט שלי. זה משהו שאבא שלי, סבא שלך לעולם לא נהג לומר או להראות. זה התיקון הראשון שעשיתי איתך. לא חוסך את זה ממך. לא במילים ולא במעשים. אני נודניק לא קטן. אני יודע שאתה לא אוהב את זה אבל אני לא יכול להפסיק. להפסיק לחבק ולנשק וללטף אותך. תשכח מזה. גם לא כשתהיה גדול. אין מצב.
מקווה שתאהב את ההפתעה הקטנה והצנועה שאני ואמא שלך הכנו לכבודך. אולי זה לא יצא בדיוק כמו בציור שבספר אבל תאמין לי שזה נעשה עם הרבה יותר אהבה.
מזל טוב ילד.
לפני 12 שנים. 5 ביוני 2011 בשעה 18:06
