סרטן הגדי

מכירים את הנוהל.
קודם PLAY ואז לקרוא.
http://www.youtube.com/watch?v=EchU-2S4SwA
ואין שום דבר שיכול להרוס יום שכזה.
אוסף את הילדים כבר בצהריים מהגן
ואת האשה מהעבודה.
הגדול כמובן רוצה לשמוע שוב את עידן רייכל
ואני חושב שאת 'רב השעות' אני שמעתי יותר מרייכל עצמו.
בוא תתמסר למוזיקה אחרת.
ושם לו ולה מוזיקת קאנטרי של קני רוג'רס.
נוסע באיטיות. יש זמן. לא ממהרים לשום מקום.
הקאנטרי משתלב נפלא עם הנוף המדברי של הנגב והפורח של תחילת האביב.
אפילו מחיר הדלק לא יכול להרוס יום נפלא שכזה.
בוחר בכבישים הארוכים והמפותלים של יישובי אשכול.
ומסופק מזה שהילדים צמודים לחלונות ולמראות הירוקים.
קופץ לראיון עבודה באחד היישובים שבדרך.
האשה והקידס מחכים לי בחוץ ומטיילים בגינת קקטוס נדירה ופרטית.
גם הראיון עובר בנינוחות ומתובל באספרסו מעשה ידי הבעל בית בעצמו.
כנראה שהיו מרוצים.
בדרך עוצרים בנחל גרר לעשות פיקניק שארגנתי מבעוד מועד מהבית.
איזה כיף לעשות פיקניק ביער כשרק אנחנו שם.
ולא ילד. אי אפשר להחליף לעידן רייכל. כמה אפשר לשמוע את עידן רייכל??
יצא לי כבר מכל ה...סליחה. לא אמרתי כלום. אולי אחר כך טוב?
אחרי זה עוד המשכנו לפסטיבל רחוב באחת הערים הסמוכות.
עשיתי איתם יצירה בגואש ובדבק והרבה הרבה נצנצים וקרטונים.
אפילו הדוחק והחוסר סולבנות של המקומיים לא הצליחו להרוס יום נפלא שכזה.
כאילו לא יישאר דבק פלסטי וצבע סגול.
חבורת סטודנטים על במה מאלתרת ג'אז וקצת מכל דבר אחר.
ולא ילד. הם לא ינגנו את עידן רייכל. אני מאד מקווה שלא.
וכן. גם אני אוהב אותו אבל אני לא אוהב רק אותו. אני אוהב הרבה דברים.
ואז התחילו המופעי רחוב כיבכול.
במקום אחד היה מופע של איש אחד עם בלוני סבון ענקיים.
הקטנה שלי היתה מהופנטת.
אני מצטער קטנה אבל אי אפשר אחד כזה הביתה.
במקום אחר התחילו מופעי אש ולהטוטי אש.
ואני מצטער ילד. גם את זה, אי אפשר אחד כזה בבית.
חבורה של 4-5 אתלטיות עשו תרגילים על קורה גבוהה עם נדנדה וגם בד ארוך.
תרגילי גמישות כאלה שאני חושב שהרשימו יותר את האבות ופחות את הילדים.
אבא, אני מצטער אבל אי אפשר גם אחת כזאת בבית.
הוא ניסה לברוח באמצע כדי לראות מופע אחר ובשלב מסוים פשוט שחררתי אותו.
אם אתה הולך לאיבוד אנחנו נפגש ליד הסוכר סבתא או שערות סבתא או איך שלא קוראים לזה.
אבל אין מצב שאני הולך באמצע. שפגט באוויר ראבאק.
יותר מאוחר אני נאלץ לשלם על הפליטת פה שלי.
וקניתי לשניהם שיערות סבתא.
או איך שלא קוראים לזה.
בין לבין גם היה מן מופע ליצנים די משעשע.
בכל מה שנוגע לילדים הסלפסטיק של צ'פלין וכל המחקים שאחריו,
עדיין עושה את שלו.
האמת גם לכמה מהמבוגרים.
אני והאשה מתרגלים בין לבין בדיחות של מתחת לחגורה.
כמו שאנחנו אוהבים לעשות.
מעצבן שהוראות בטיחות של של לשמור מרחק ממופע מסוים מתקבלות פה באדישות.
המקומיים חושבים שלשבת מתחת לרגליו של המופיע זה מספיק מרווח.
ולא אכפת להם לעמוד. גם אם זה אומר שהם מסתירים לכל מי שמאחוריהם.
אבל אפילו זה לא הצליח להרוס מהיום הנפלא הזה.
כשהתקפלנו התעכבנו עוד להגיד תודה באופן אישי למציגים שהשקיעו במקום שאיש לא יודע להעריך.
לאקרובטיות. לליצנים. גם לאיש הסבון.
הרוח נהייתה קרה ואספנו את הילדים בדרך החוצה.
פקק קטן נוצר בעיר המנומנמת אבל אפילו זה לא הצליח להרוס מהיום הנפלא הזה.
מעביר לחדש של ברוס ספרינגסטין כשאני שומע פתאום מאחורה...
אפשר עכשיו עידן רייכל?
כן ילד. חיכית בסבלנות. ואני שם לו בלית ברירה את 'רב השעות'.
זה לא הוגן. דווקא עכשיו אחרי אלפי השמעות הדיסק ממאן להיסדק.
רגע. הוא נרדם.
אפשר לעשות מחטף.
מוציא בשקט בשקט את הדיסק של רייכל.
בדיוק כמו אינדיאנה ג'ונס בהתחלת הסרט עם האבן.
מעביר לאט לאט לרדיו.
אבא. אני ראיתי את זה. שים מהתחלה.
אני מעקם פרצוף.
אבל אפילו זה לא יכול להרוס מהיום הזה.
טוב.
אולי טיפה.