אחרי תקופה נחמדה, כמה ימים של בירוקרטיה וביאוסים
בירוקרטיה, בעיקר מתמשכת, מתישה אותי ומצברחת. עכשיו יש לי די הרבה בירוקרטיות במקביל משמע במדינת ישראל תסכול, עוד ועוד ועוד טלפונים, מכתבים, מיילים, חיפוש מי הגורם שיעזור ויפסיק לטרטר ויפתור את העניין.
על הדרך אני מגלה בימים האחרונים מצבור של חברות שניצלו פירצות, אי תשומת לב לא אופיינית לי ובמילים ישירות זיינו אותי בסכום כזה או אחר. מאה פה, מאתיים שם עד שזה מצטבר לסכום לא מבוטל אבל יותר מהכסף, מתסכל לחוש מנוצלת ושחברות גדולות או סתם אנשים מנצלים אחרים, כרגע אותי.
חוצמזה, האינטרנט לא עובד. אני לא אוהבת לגלוש מהנייד. יחד עם המון בירוקרטיה לטיפול דחוף יותר או פחות
פחות נחמד לי
ובשביל להמתיק, התבוננתי על קשרים קיימים או כאלו שהסתיימו של חברות וזה גורם לי לחשוב ברמה מסויימת למה לי? למה לי להיכנס למקומות האלו, לקשור את נפשי, לפתוח את הלב לשריטות של אנשים. להיות עם עצמי לרוב ממש בסדר לי, לפעמים תענוג. לפעמים לא. בזוגיות יש המון דברים נפלאים, מרגשים, סקס, היכרות, עומק, צמיחה, פעילויות משותפות, חום, קשב ... לא חסר. אבל בשנים האחרונות אני נדהמת יותר ויותר ממי שאני מכירה בנסיון להכיר ולפעמים סתם רואה מהצד נכויות קשות ואנשים רקובים
זקוקה לחופש, מזל שהוא מאחורי הפינה