אז עבר, נגמר, ולא חזר, הלכת לדרכך,עם החיוך, הלכת לך חופשיה מכאב ,הלכת כי הרגשת שהגיע החופש, כי נקייה את מחטא ועוון, זכה צחה , ללא מתום ללא כאב, והגיע הזמן לחבק וללכת, אמרת כי קיבלת ממני את מתנת החופש מכאב ועצב, באת לומר שלום, באת להיפרד באהבה כה רבה, הולכת כי התיקון שלך התקבל, עדיין אוהבת עד כלות, אבל היום את מקבלת זאת אחרת, מוזר לך להביט לאחור ,על הדרך שהיתה, על הכאב הבכי, סערת הרגשות, מביטה לאחור בחיוך,ללא ניסיון למחוק, ללא ניסיון לשכוח, מביטה בגאווה על הדרך בה עברת, זוכרת את הרגע שהגעת אלי, בהכנעה ופחד, מלאת חששות וחנק בגרונך, והנה את, אותה האת, עוזבת היום,אותה אחת אבל אחרת, מלאה ולא בכאב,אוהבת להיות,מחייכת ללא המסכות,מרגישה שהגעת למקום בו מתחילה פרק חדש של חיים, הקשר שלנו הוא חזק, לא יקרע ולא יפרם,הוא יתרחק,אבל יישאר, יישאר כי את ואני עברנו רבות,עברנו דרך ארוכה,נגעתי בכל חלק עמוק בתוכך, והנה הגיע היום לומר שלום, וחיבוק אחרון, ופרידה..
לפני 19 שנים. 30 באוגוסט 2005 בשעה 6:28
