ראש השבט מספר...

שנגשתי לחצר ופתחתי את השער שבו נכנסת, ידעתי כי משהו קורה,לא ידעתי מה פניך אומרות,
אבל ידעתי כי אשמע,אז חיכיתי, ישבת על הספסל בגינה, הבטת לברכת הדגים,לא יודע אם ראית,אבל מבטך נעוץ ללא תנועה ,ישבתי לידך,דמעות בעינייך,חיבקתי ,ועדיין המתנתי למילים.
יכולתי לנער אותך, ולדרוש שתדברי,ויכולתי לחכות,בחרתי באפשרות השנייה.
עינייך הביטו בי,השפלת מבטך,מילים לא הצליחו לצאת מפיך,לא הצלחת לנסח משפט,התחלת,
הפסקת ,התחלת אחרת,ואני לא הבנתי הרבה,הבנתי משהו בקשר לבעלך,אם הבנתי נכון,אז מאיזו שהיא סיבה לא מרוצה שיש לך גבר נוסף בחייך,וזה שאת מכנה אותו הגבר אדון,לא עוזר,ושאת סיפרת לו על הסשן האחרון שעברת עם אדונך,בעלך כלל לא התלהב משום מה.
נראה כי הקשר שלך איתי לא מתקבל בעין יפה על ידי משפחתך,גם אמא שלך לא מרוצה ביותר, שסיפרת לה על ההצלפות שאת מקבלת באהבה,ואבא שלך היה יצא לגמרי נגד הקשירות, וגם נגד כיסוי העיניים לגבי הפה דווקא מצא חן בעיניו , בעיניי בנך מאד מצא חן העניין עם הנרות.בעיקר כעת לפני חנוכה.ובקש לנסות על חברה שלו לכיתה,ושאל ובקש הסבר. ואיך עושים.
הבת שלך התעניינה יותר בעניין הרגשי,והסברת לה את מהות ההתמסרות והצייתנות, ראית כי ברק בעיניה,ושאלה לפרטי פרטים,ואת הסברת הכול,לכולם,כל השאלות ענית חשבת שישמחו על השינוי בחייך,אבל לא נראתה התלהבות יתרה מצד משפחתך,דבר שאכזב אותך מאד.
אבל לא נראה כי השתנה דבר,קמתי ונכנסתי הביתה, ואת באת אחרי.בשקט,ללא מילה נוספת.