היה לי ברור מה לענות לה, שאלה אם אני מוכן להתחייב. לפני שבכלל נפגשנו..לפני שבכלל הסתכלתי לה בעיניים ..התחייבות מראש..שאני אסכים לכך??..וויתרתי.
לא מוכן להיכנס לציפיות של אף אחד..טוב לי, אני שם..לא טוב אני קם..
בתחילה פנתה אלי , סקרנית, רוצה לדעת יותר,רוצה להפסיק לפחוד מעצמה,מרגשותיה.
שוחחנו. שעות..הדברים שמצטברים בבטן עם השנים,סיפרה על הדברים שנושאת איתה כל הזמן, ועולים שהיא לבד,בלילה או ביום. שאת, רק עם האמת שלך שכה מפחידה אותך ומשתקת.
מחפשת בזהירות, שלא ידעו,אפילו שהיא עצמה לא תדע מה באמת היא מחפשת, זה יחשב להודאה במה שהיא באמת.
קוראת,סוגרת מיד.מרגישה ריגושים חדשים,יודעת שהיא לא לבד,שיש עוד שעברו את זה, ומרגישים טוב עם כך.
נכנסת למחשב שוב שאף אחד לא בסביבה,מתביישת, נסחפת, מתרגשת..והכול כל כך מבלבל..
אבל את זה מספרת בצורה כל כך רגועה..עם השקט שלך,ואני מקשיב ונותן לך להגיד, להעביר למילים את המחשבות שכה כלאת בתוכך..ויצאו לחופשי כעת על התנהגות טובה..
ובקשת שאספר,ואני סיפרתי,ואת התרגשת ובקשת עוד..ועוד..ושוב התקשרת, להגיד לי תודה..
וביום המחר התקשרת לשמוע עוד..ולא הספיקו לך המילים..רצית עוד..
והעולם שהכרת התחלף לך לעולם אחר..עולם ישן עד יסוד נחריבה..ואין דרך חזרה..
אבל את רצית את הביטחון שלך..לא נתת לי מעולם את מס הטלפון, שמרת על כל פרט מזהה, ואני לא בקשתי ושלחת תמונה..
אבל עם כל הרצון שלי להיות איתך, ולצידך,גם אם ראית בי אדם קרוב, שמקשיב ועוזר..ישנה התלות שפיתחת, כי אני האדם היחיד שדיברת, שהקשיב לך, ונתן והקדיש הרבה.כי הרגשת שאני האדם הכי קרוב אליך בעולם.
אבל זה אני..עם חיי ועם מה שאני..ואת לא מכירה כלל..הרגש הוא כלפי הדמות שאת מציירת לעצמך שזה אני..ואולי אני לא?
הכרתי לך אותי כפי שיכולתי..ואת הקשבת ושאלת..התעניינת ואני אין לי בעיה לספר..וכמעט דבר לא ידעתי על חייך בעולם החיצון..ורצית שנפגש שאבטיח לאהוב אותך.שאקבל אותך ..ותהיי שלי..
ושלא אוותר עליך ..שמאד חשוב לך, כי אהיה איתך ואוהב אותך ולא אלך ממך..
את זה לא אוכל להבטיח.. אין מבטיחים אהבה אין מבטיחים רגשות..הדברים כפי שהם יהיו ..אני כאן בשבילך ככל שאפשר..אבל אל תבקשי יותר ממה שאפשר..