אני אוהבת את הסחרחורת הזאת כשאני הולכת לישון. כשאני מניחה את הראש על הכרית והעולם קופא, אבל בראש שלי החיים עוברים כמו על סרט נע.
הסחרחורת אחרי ששתיתי בכמויות כדי להקהות את הכאב, כדי להשכיח אותך מהלב.
את כאב הראש החזק שלא מרפה ומזכיר לי כמה אני רוצה אליך, כמה אני פגועה.
אני אוהבת את זה שלוקח לי זמן להירדם כי אני נזכרת בכמה אתה יפה. כמה העיניים שלך טובות והחיוך שלך מפתה.
בזמן הזה אני נזכרת במילים המלטפות והמענגות שלך.
בלילות כאלה אני נזכרת כמה אני חושקת בך, כמה אני רוצה קרוב אליך.
כמה רגש יש לי אליך וכמה הייתי רוצה להתחבק איתך עכשיו.
אני גם נזכרת שזה לא הדדי. שאתה לא בחור של "רגש".
אבל אלו מילים מכובסות לזה שאתה לא אוהב אותי כמו שאני אותך.
אני נזכרת כמה הרגשות האלה לא הדדיים וכל שניה של זיכרון כזה היא כמו סכין נעוצה בלב.
בכל פעם שאתה אומר לי שאתה לא מעוניין אני מרגישה שאתה מסובב אותה.
לילות כאלה מזכירים לי כמה אני לא בנויה לעולם הזה. כמה אני רוצה אותך ואתה לא אותי.
לילות בודדים כמו אלה גורמים לי לדמיין את היד שלך מחבקת אותי. את השפתיים שלך מטיילות לי על הצוואר ואת הזין שלך נעוץ בתחתונים שלי.
לילות שיכורים וחסרי גבולות כמו אלה מזכירים לי את כל הכאב שאני רוצה להקהות. את הכאב שעוטף אותי כי הרגשות שלנו לא הדדיים.
לילות כאלה מזכירים לי שאף פעם לא יהיה לזה סוף אחר.
אני תמיד אוהב אותך, ואתה אף פעם לא אותי.
