יומן מסע

  ואז הוא אומר לי "תהיי סבלנית".

אבל אין בי סבלנות אני עונה לו.

בקול. לא בלב.

אני לא מתבכיינת. יש בי כל כך  הרבה דברים, אבל סבלנות זה לא הצד החזק שלי.

תקופה, הוא אומר.

אז ביקשתי ממנו תקופה ללא בדסמ. ביקשתי רק חום וסקס מנחם ותשוקתי. 

ביקשתי מגע ויחס.

ולהראות לי שהוא רוצה .

וזה לא שהזדקנתי.
בחיי שלא.

כי בא לי עוד בדסמ.
בטח שבא לי.
זה בבסיס ההנאה המזוקקת יותר שלי.

בא לי בדסמ, ויותר מזה.
אינטימיות ואהבה, ושותפות.
וחדווה של יחד.
וגעגוע עד שהלב מאיים להתפוצץ בתוך הורידים,
ותשומת לב, ועשיה של יחד ומילים של אהבה שלוחשים באוזן וצועקים מפסגות ההרים.
ותשוקה עד שהדם מבעבע בחוטי הנשמה.

בא לי תאוות גוף ואדים על חלון שהגשם מטפטף בצידו האחד וחום נשימתינו עוטף אותו בצידו האחר.

בא לי לאהוב.
מתוך כל זה בא לי בדסמ.

ולא כי אני מגזימה. זו החבילה וזה מה יש. כי ככה אני וככה הייתי תמיד.

אני צריכה לאהוב.

השיר הזה מדויק.

תחזיק לי את היד, ולא משנה מה, כמה קשה או שחור או עצוב-  אל תשחרר.

תגיד לי שאתה פה ושאתה רוצה.

תכלס זה כל מה שאני צריכה.

השאר יבוא.