יומן מסע

הוא שאל אותי אם יש לי חרטות בנוגע לגידול הילדים. דברים שעשיתי, שאולי היום, בדיעבד, הייתי עושה שונה.
אז אמרתי לו שזה מיותר להתחרט. מה שעשינו בדיוק לפני שניה כבר מת.  מה שאפשר לעשות זה רק  הכי טוב שלך ברגע נתון. מה שאתה מאמין שהוא הכי טוב שלך.
הכי טוב שאתה יכול כרגע.

וכמובן שמיד חשבתי עלי. ועל משמעות המשפט הזה על החיים שלי.

כי אין "תשלום"/חרטה על מעשים, או אפילו אהבה, רטרואקטיבית.
זה לא כמו תוספת משכורת, שאפשר למנוע או לדחות ממישהו ואז לשלם בבת אחת.

את האהבה לא .
את הנשיקות והרוך ותשומת הלב ועדנה- לא .
אותם יש לשלם לאט, ובזמנם. ואם מנעת? אי אפשר לצבור חוב.
יש לפרוע את החשבון יום ביומו.
אי אפשר לשלם בצק דחוי.
ואפילו לא לקבל אשראי לכמה ימים.
התשלום הינו מיידית ובמזומן.

אני אדם ישיר.
כזה שאם אומרים לו משהו- הוא נוטה להאמין. ולא לשאול שוב.

ואני גם אדם ריגשי, וחם ועוטף.
שרוצה וצריך לאהוב.
לא רטורואקטיבית.
עכשיו.