(תעשה לי טובה קטנה, ותלחץ על פליי קודם. תמתין קצת למילים, ורק אז תקרא. זה פוסט שקוראים עם פס קול)
אני אוהבת מגע.
וזה ממש מוזר כי אני לא אוהבת מסג'ים.
אבל מגע של גבר שאוהב אותך, ועוטף אותך- זה אחד הדברים שמנגנים לי כל כך חזק בנפש. אולי יותר מבדסמ. אולי בגלל זה בשילוב עם בדסמ זה כל כך ממכר עבורי.
אולי כי לא חיבקו אותי מספיק כשהייתי קטנה. גם לא כשגדלתי.
אם הייתי צריכה להמר למה אני ככה- הייתי מהמרת שזו הסיבה- חסך מאוד גדול.
אולי זו גם הסיבה שאני צריכה מילים חמות. כי גם זה לא היה לי הרבה.
וכמה שאני לא אוהבת להודות שיש לי חולשה למילים. לא רק ל"אני אוהב אותך" אלא גם ל"את חשובה לי". מלמדת את עצמי להקשיב חזק יותר למעשים. על אף החוסר באוזניים. המעשים אמינים יותר. והם בולטים.
יש לי חולשה לגבר שישן לידי במיטה, צמוד אלי, בחיבוק. נוסך בי בטחון בלילה. עוטף אותי חזק. מעביר את ידו על בית החזה, על מותן, על טוסיק, וחזרה.
יש לי חולשה לאינטימיות שמפתחת.
להתעורר יחד.
להריח אותו, להסניף ממש.
לנשיקות קטנות ועדינות על העור.
בחושך. באור.
הוא יכין לי כוס קפה בבוקר כי נשארתי קצת במיטה, לנסות להאריך קצת את תחושת חום גופו שנותרה. קפה חזק מדי, אבל בכוס לא גדולה מדי , כמו שהוא יודע שאני אוהבת.
אני אוהבת מגע כזה. רך ואוהב. כשאני יודעת שהוא שמור לי. כשאני יודעת שאין אף אחת אחרת שהוא מעדיף שתיהיה שם איתו, ושזו תחושה הדדית. כשאני מרגישה בטוחה איתו.
כי הרבה פעמים אני לא מרגישה בטוחה כלל.
גם כי גם אני לא עשויה פלדה. וגם כי יש לי בסיס לפחד.
ועשיתי סיבוב גדול מדי וארוך. חויתי ותנסתי ואני יודעת מה רוצה וצריכה. דייקתי את עצמי. ולמדתי לדבר עדין יותר ונמוך. נמוך זה לא בהכרח חלש. נמוך יכול להיות אכבר חזק, אם הוא נאמר אחרת.
אני אוהבת מגע כזה צמוד.
הוא טוב לי.
כן. יש לי חולשה לאינטימיות כזו.
איתך.
