סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 8 שנים. 9 בנובמבר 2016 בשעה 8:51

שמעתי לא פעם מאנשים פה באתר, כי יש הכותבים בבלוג,

בעיקר כשקורה משהו. 

או שקשה מאוד. 

או שחסר משהו.

שרוצים לפרוק. 

שחסרי מנוחה. 

 

 

אז היום אני מסכימה עם הטענה הזו. 

מלאת געגעים. 

אליך. 

רעבה. 

רעב כל כך חזק. 

דורסני. 

אתה בכל מחשבותי.

 

מתגעגעת כל כך.  

 

אליך אדוני. 

למרגלותיך. 

שם. בדיוק שם. במקומי. 

יהיה אשר יהיה. 

 

חסרת מנוחה. 

לא מוצאת מרגוע. 

מועקה מצטברת בגופי. 

דרישה אליך. 

 

היום אני כותבת כי אתה חסר לי. 

היום אני כותבת כי ממתינה. 

כי הדם רותח בעורקי.

כי הלב דופק מהר מתמיד.

כי מרגישה את הדופק בין רגליי. 

 

ומי מעולם הנאור יבין מה זה שסאבית מתגעגעת לאדונה. 

 

כשכלבים הולכים לאיבוד, הם מסוגלים ללכת גם ימים ובסוף חוזרים לבעליהם. 

הגורל ריחם עלי. אני לא צריכה לנדוד ימים שלמים. רק לחכות. לתת לזמן לעבור .

לך תסביר לגורל שהכלבה הזו לא יכולה לחכות יותר. 

 

קשה לי היום, אדוני. 

הגעגועים גוברים עלי. 

 

צעצוע

 

סועד קשוח - כלבונת טובה שלי
גם אני מתגעגע למנח שאת למרגלותי ואני מלטף לך את הראש בזמן שאת מלטפת ומוצצת לי את הזין בשקיקה.
את בנינוחות נמוכה ואני בנינוחות מונח על הרקיע שלי.

ואז בזוית עיני, אני קולט שאת מקשקשת בזנב.
לפני 8 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - קוראת ודומעת אדוני.
רוצה אליך.
}{
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י