שמעתי לא פעם מאנשים פה באתר, כי יש הכותבים בבלוג,
בעיקר כשקורה משהו.
או שקשה מאוד.
או שחסר משהו.
שרוצים לפרוק.
שחסרי מנוחה.
אז היום אני מסכימה עם הטענה הזו.
מלאת געגעים.
אליך.
רעבה.
רעב כל כך חזק.
דורסני.
אתה בכל מחשבותי.
מתגעגעת כל כך.
אליך אדוני.
למרגלותיך.
שם. בדיוק שם. במקומי.
יהיה אשר יהיה.
חסרת מנוחה.
לא מוצאת מרגוע.
מועקה מצטברת בגופי.
דרישה אליך.
היום אני כותבת כי אתה חסר לי.
היום אני כותבת כי ממתינה.
כי הדם רותח בעורקי.
כי הלב דופק מהר מתמיד.
כי מרגישה את הדופק בין רגליי.
ומי מעולם הנאור יבין מה זה שסאבית מתגעגעת לאדונה.
כשכלבים הולכים לאיבוד, הם מסוגלים ללכת גם ימים ובסוף חוזרים לבעליהם.
הגורל ריחם עלי. אני לא צריכה לנדוד ימים שלמים. רק לחכות. לתת לזמן לעבור .
לך תסביר לגורל שהכלבה הזו לא יכולה לחכות יותר.
קשה לי היום, אדוני.
הגעגועים גוברים עלי.
צעצוע
