אני לא נוהגת להביא את הקשיים שלי, האישיים, אלינו.
זה , לפי דעתי , לא היכן שהם שייכים.
משתדלת להיות הכי כיף בישבילך.
הכי נקייה.
אבל לפעמים, אין מנוס מהעולם שבחוץ והוא ניכר על ההתנהגות שלנו. על ההתנהגות שלי.
כשהורדתי את הקולר היום ומסרתי אותו לך, שתחליט, אם להחזירו או לא- זה השפיע עלי.
פתאום לא יכולתי להסתיר יותר את העולם שבחוץ. וראית אותו.
ראית אותי קצת מכונסת.
וקצת עצובה.
והשתדלתי.
באמת השתדלתי.
ומצאתי נחמה בעונג שלך.
מצאתי שקט ברוגע שלך.
מקום בטוח.
מכיל.
למרגלותיך.
מקום שלי.
מקבל.
ורק אחר כך, כשנסעתי הביתה, והקולר צמוד לצוארי,
נוכחתי לדעת כמה אני חזקה יותר משהייתי כשהגעתי. וכמה אני יכולה להתמודד עוד. וכמה זה קטן עלי.
להיות הסאבית שלך מחזק אותי, אדוני.
להיות הסאבית שלך נותן לי כח.
וזוהי זכות.
פריבילגיה.
תודה רבה אדוני.
תודה על חודש נוסף.
ותודה על החיזוק שלי, שהוא לחלוטין לא מובן מאליו בעיני.
תודה שקורא אותי כל כך.
ותודה שעוטף.
שלך.
