אני להטוטן.
רוב הזמן אני די טובה.
לבושה צבעוני, כמעט כמו ליצן, מעיפה את הכדורים שלי באוויר בלי לחשוב על זה פעמים, תוך כדי סיבוב קל במקום וזמזום של שיר קליל.
אני לא מתרברבת. באמת שלא.
אבל כל מי שמכיר אותי יודע שיש בצלחת שלי לא מעט. ואפילו די הרבה.
ואתה יודע מה קורה כשנופל לי כדור?
כי הם נופלים לפעמים, הבני זונות.
אתה היחיד שרואה.
אני התרגלתי להסתיר כל כך טוב,
שאף אחד אחר לא רואה.
וכשאני צורחת את האורגזמה שאתה נותן לי, אני יכולה לחוש בכוחה של הרוח במפרשי.
לקום
להתכופף
להרים את הכדור שנפל.
אתה רואה אותי.
כמו שלא ראו אותי מעולם.
ואתה יודע מה,
אני חושבת שהיום היית יותר לי מאשר אני לך.
למרות שרציתי להיות.
אבל כך יצא.
מצצתי בהתמסרות, אבל הזין המתוח שלך עשה לי.
התמסרתי מתוכי -כולי אליך היום, וזה נתן לי יותר.
נסעתי ממך מטפטפת זרעך בתחתונים וזה חימם לי את הנשמה.
אז אני מתנצלת על האנוכיות, אדוני.
מתנצלת, שלפעמים, נופלים לי כדורים.
מקווה שדווקא הכדור שלנו, הקטן היקר, עוד גבוה באוויר בישבילך, בדיוק כמו שהוא עבורי.
וצריכה אותך.
תמיד.
כל כך.
צריכה ממש.
שתפליג איתי. בדיוק כך. כמו היום. כמו תמיד. כמו שאנחנו.
ומה שיהיה יהיה.
תודה.
