לפעמים אני רוצה רק ככה.
להצמיד אותך לקיר ולהפליא בך הצלפות השוט והמקל. לצפות בברך שלך רוטטת מהמאמץ ולהזכיר לך להניח כל כף רגלך על הרצפה.
אתה מזיע שם, הגם ששיא החורף וקר ואתה עירום לגמרי.
הכאב מזרים לך חום לכל חלקי גופך והזין מטפטף לך את עודפי החום והרטיבות שבך החוצה.
אתה טעים לך.
אתה רוצה לבכות. אבל הבכי עצור בך ולא מתפרץ. מחניק לך בחזה, ומעלה לך מחשבות סוררות בראשך.
אין מגע מנחם להתחפר בו. רק כאב מזוקק לשם ההכלה בלבד.
אני רוצה להיות אכזרית שם, לא כי חי בי רוע שיש להוציא ולא כי אני שטן קטן. אלא כי לפעמים השדים שבנו רוקדים ריקוד משלהם עם השדים שהם פוגשים בזה שעומד עירום אל מולנו.
יש דברים שעושים לנו טוב ולא תמיד צריך להסביר אותם.
אז אני רוצה להצליף בך עד שאראה את הגוף שלך קורס מעול הכאב.
ולאחר שנחת קצת, להפוך אותך על צדך, לערסל ולכרבל.
זה יראה כמעט חם ועוטף לרגע קל, עד שהזין שעלי יחדור אותך.
תחילה לאט.
אחר כך בקצב מתגבר.
שם, כשמבטך מופנה רחוק ממני , אתה מכונס עמוק אל תוכך, סוף סוף תרשה לעצמך לבכות. לבכות ולהכיל אותי באחוריך. זה לא בכי של שרירי עכוזך המורחבים, זה בכי של נשמה דואבת מהיותה.
אני לא רוצה לדבר שם, או לתת הנחיות.
אני רוצה להיות בשקט. אני דורשת את השקט שלך. לא רוצה את הבדיחות והשעשוע שבאים להסתיר רצונות אפלים של יצר.
קשה לך בשקט, אני יודעת , בא לך לתבוע בתוך בליל הרוע היוצא מפי ולשכוח את הדואב שבלב.
אני רוצה שתכאב. אני רוצה שתכאב כמו שאתה יודע שבא לך.
כמו שאתה צריך.
בלי מסיכות שאתה כל כך אוהב, ברגע האמת הזה, הפשוט , כשזין נע בתוכך בקצב החלטתי.
אני רוצה לקחת.
לפעמים אני רוצה רק לקחת אותך.
ככה, פשוט