"היתה תקופה כזו שהאושר בא בזעם,
צחקנו מהכל, שרפנו את מה שבא ליד,
לא נשאר לנו אלא לחבק את הצער,
להגיד "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר".
אתמול היה טוב, אתמול היה טוב,
אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר."
אתמול היה טוב ויהיה גם מחר.
אני רוצה שוב אהבה מעכלת כזו.
כזו שאני יכולה לכתוב עליה פוסטים קישטים ואוהבים עד הירח. להחליף איתך פלירטים כתובים. להיות מותג משלנו. לכרוך את הניק שלך בשלי לאחד משותף וליצור יחידה אחת חזקה.
להיות מאושרת עד בלי די, לחייך, ולצחוק ולשמוח בנו.
להמשך אליך כל הזמן, להתגעגע, אבל גם - להתגאות ולהתרברב. לצלם אותנו ולפרסם באהבה ובכיף.
אני רוצה לחוש גאווה כזו בי ובך בקשר.
אני רוצה לענוד קולר.
אמיתי. מעור.
כזה שעולה לי הצוואר כשאני כורעת על בירכיי אל מולך. כזה שנשאר איתי גם אחרי. כזה שכולם רואים כי הוא צמוד לניק שלי. שלנו.
אני רוצה לתת כל מה שאתבקש לתת. להתמסר ממש ואמיתי. לא ממקום של פחד לאבד או ממקום של הרגשת חובה.
אלא ממקום אוהב וחם בלב.
ממקום של מחויובות והתמסרות אליך כי אני יודעת, מעל כל צל של ספק שאני מקום ראשון אצלך.
שאני יקרה מפז.
שאתה שומר עלי (ולא רק בסשן, אלא בעיקר מחוץ לו).
כי אתה בוחר בי מעל כולן.
כי זו בחירה.
אני רוצה חלום ורוד.
אני רוצה שאתה תירצה אותו גם.
אחרת מה זה שווה כל זה? אחרת זה ריקני. ומתסכל. וכואב.
והמילים שם מכאיבות ומשפילות.
וזה לא מגיע לי כך.
אתמול היה טוב. ויהיה גם מחר.
