שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 4 שנים. 26 במרץ 2020 בשעה 20:50

אנחנו במיטה אחרי זיון מתמשך.

מיוזעים ומתנשפים.

ברגעי הרגעה.

טרם גמרתי, אז הוא מחליט לשחק איתי קצת.

אצבעותיו פורטות עלי, ורגלי נפתחות לאט לאט מעצמן. מתוך רוגע.

 

ואז הוא סוטר.

 

אני זועקת, רגלי נסגרות ואני מישירה לו מבט.

הוא לא אומר מילה.

ואני פותחת שוב.

סטירה.

זה חזק ואני נדרכת שנית.

פוחדת.

אני לא מזיזה את מבטי ממנו.

אני פוחדת מהמכה הבאה, מכאב שם, איפה שהכי רגיש, הכי נוזל, הכי רעב.

 

לוקח לי זמן לפתוח שוב את רגלי, ואני קופצת לכל  תנועה שלו.

אני לא מזיזה את עיני, ואני יכולה לראות עליו - איך הפחד שלי- נעים לו.

אני לוקחת אויר , ופותחת רגליים שוב.

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י