שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 4 שנים. 27 במרץ 2020 בשעה 21:44

רומטי ואירוטי.

ככה זה מרגיש לי עכשיו, כשההיי מתפזר לי בגוף, דועך לאיטו, וחום הגוף שלך עוטף אותי אל תוך הלילה.

אני רציתי קצת פוזה.

אתה מעדיף עירום  אל מול המצלמה.

גם נפשי.

 

אתה יודע?

הרגשתי אהובה, עטופה.

אולי כי אני מתרגמת כאב שכזה לאהבה.

אולי כי הרגשתי אותך רוצה בזה.

אולי כי הרגשתי אותך לומד אותי. מדבר איתי ללא מילים.

ואולי כי כדי לתת כאב כזה, מדויק, מתוקצב, צריך לאהוב כמעה. צריך להשקיע.

 

אולי אני סתם רומנטית מדי.

 

 

 

אני יכולה להיות לא קלה, אני יודעת.

ואני יכולה גם להיות רכה.

פלסטלינה.

 

 

כי אני יכולה להיות רק מה שאני. ומה שאני זו סאבית.

 

אני בנויה לתת.

לתת כשלוקחים ממני.

 

אני תרה אחר הסאדיסם שלך, בדיוק כך. כזה. כפי שיצא ממך היום.

בדיוק כפי שאני זקוקה.

מדויק.

 

תודה רבה לך על סשן מהמם.

ועל ההרגשה הייחודית הזו, פיסית ונפשית, שהענקת לי.

 

 

 

 

 

Sandman​(סדיסט) - היה לי עונג רב להיות מדויק בשבילך, בערב זה.
מחכה לפעם הבאה.
לפני 4 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - גם אני.
בציפייה דרוכה :)
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י