זכרונות מ2010
שדה התעופה בהיתרו עומדת עם תרמיל על הגב. בתוך התרמיל יש רק בקבוק מים, טלפון שאינו חכם ודרכון אני לבושה בג'ינס וסווטשרט גדול, מתחתם יש עור וגוש מתח שנע בין התרגשות לפחד.
בכל השעות בבן גוריון ובמטוס רצו לי בראש כל ההתכתבויות המדהימות שהיו בינינו ולא היה לי רגע של ספק אבל עכשיו, באולם היוצאים, מחכה לגבר שמעולם לא פגשתי לפני (מחוץ לרשת), בארץ זרה, גודל ההימור נוחת על התודעה שלי כמו שק לבנים.
ואז הוא מולי. מחבק אותי חזק ולוחש לי באנגלית במבטא הבריטי הכל כך סקסי שלו : "מתוקה אמיצה שלי, אני כל כך גאה בך. כל כך מאושר שבאת".
ראיתי תמונות דיברנו בווידאו. ידעתי שהוא גבוה ורחב ומבוגר ממני ב20 שנה, אבל זה לא הכין אותי באמת לעמוד מולו פנים אל פנים. לא תיארתי לעצמי כמה קטנה ומוגנת ארגיש בתוך החיבוק שלו. כמה הריח שלו טוב. המראה המחויט רב העוצמה שלו, ליד הבגדים הפשוטים שלי, גורם לי לרצות לנשק לו את הרגליים שם באולם היוצאים. במציאות הוא הרבה יותר מושך אפילו מהאיש שגרם לי לעלות על מטוס ולבוא אליו.
הוא לוקח את היד שלי ומוביל אותי אל בית קפה בטרמינל. יחסית לשדה תעופה שפעיל בכל שעות היממה המקום די נטוש בשעה הזאת. הוא מתיישב על הספסל מולי ומחייך אליי.
"מתוקה, אני יודע שאת רוצה להיות לרגליי ולא לשבת מולי. זה יגיע ממש בקרוב. אבל בינתיים אני יכול לסדר לך משהו אחר שאת חולמת עליו כבר כמה חודשים". הוא לוקח את המזלג ומפיל אותו מתחת לשולחן.
עדיין בחיוך רחב הוא נותן לי את הפקודה: "תביאי" אני יורדת מתחת לשולחן מייד, בלי טיפת היסוס, בלי להביט לצדדים. מרימה את המזלג עם הפה ומחכה מתחת לשולחן שייקח אותו. הוא לוקח את המזלג מלטף לי את הראש ולוחש "כלבה טובה, כן, כלבה טובה".
אני מנצלת את הקירבה מתכופפת במהירות לנשק את הנעליים שלו בתודה וחוזרת למקום ...
את החצי שעה הבאה הוא מעביר דווקא בשיחת חולין: איך הייתה הטיסה, הציון שקיבלתי במבחן האחרון באוניברסיטה, הקולגה הנודניקית שלו. דברים שממלאים את השיחות שלנו כבר חודשים. אני יודעת שהוא מנסה להרגיע אותי אבל דווקא הנורמליות של השיחה והמרחק הפיזי שהשולחן יוצר בינינו גורמים לי לשקוע.
הוא מרגיש.
לוקח את קערת המרק ועובר לשבת בספסל לידיי. סוגר אותי אל הקיר עם גופו הגדול. בשנייה אני חוזרת להרגיש מוגנת. יד אחת שלו מחבקת אותי והשנייה מתגנבת מתחת לחולצה הגדולה ונחה לי על הבטן. אחרי כל כך הרבה שיחות אינטימיות הוא מכיר אותי כל כך טוב. הוא הרי יודע שלא נוח לי עם הבטן שלי והיד שלו שם נועדה להבהיר לי שהגוף שלי בידיו, מילולית וסמלית.
הוא פוקד עליי להניח ידיים על הברכיים, לוקח את הכף ומאכיל אותי בקערת המרק שהזמין בשבילי. הוא נותן בכוונה לחלק מהנוזל לזלוג החוצה ואני מרגישה את המרק נוזל לי על הצוואר ומרטיב את החולצה, אני לא מרגישה מבוכה וכבר לא מפחדת. להיפך, מהרגע שעבר לשבת לצידי והידיים שלו התחילו לשלוט בי, אני נושמת לרווחה. הגבות מתיישרות, הדאגות כנראה התמוססו בתוך הרטיבות בתחתונים.
החולצה הרטובה מהמרק נדבקת לגוף והפטמות הזקורות.
ואני מתרכזת בגאווה שלו על הצייתנות שלי, את החרמנות שהיא מעוררת בו. ואז הוא לוחש לי באוזן את המילים הכי מסעירות שאמר לי אי פעם: "היית כל כך אמיצה ובאת כל הדרך עד אליי , את מפסיקה להיות כלבת הרחוב שהיית עד עכשיו. אני לוקח אותך הביתה ובשבוע הקרוב את הולכת להיות הכלבה שלי".
בהתכתבויות האינסופיות סיפרתי לו שהחלק שהכי מפחיד אותי זה הזמן שבין הרגע בו נפגש לרגע בו הכל יתחיל. פחדתי שבזמן הזה אהיה בסרטים של חרטה וחרדה. חוסר ביטחון שהוא מאוכזב ממני ומהפער בין הפנטזיה למציאות. לכן הוא תיכנן שבכל הדרך הביתה, ארגיש את הבעלים שלי, שלרגע לא אפקפק בכך שאני במרכז תשומת ליבו ושהוא מאושר בי.
הוא נותן לי את התיק שלי ואומר לי "לכי לשירותים כלבונת שמתי לך מתנה בתיק". הוא מנשק אותי על הראש וקם לפנות לי מקום לצאת. כשאני עוברת אותו הוא עוצר אותי לרגע מניח לי יד על התחת. אני עומדת, רועדת הוא מלטף "לכי" הוא מפליק לי קלות, אני מתאפקת בקושי לא לרוץ. מגיעה לשירותים, נועלת את דלת התא, דבר ראשון מתיישבת לעשות פיפי. ההתרגשות והחרמנות לוחצות לי על השלפוחית מהשנייה שחיבק אותי.
אני יודעת שבפעם הבאה שאוכל להשתין יהיה רק אחרי שאקבל את רשותו וזה אחד הדברים שממלאים אותי חרדה: ומה אם לא ירשה ? אצליח לא לאכזב אותו? כדי שהפחדים לא ישתלטו עליי אני פותחת את התיק. בפנים יש פלאג אנאלי קטנטן עם זנב יפהפה ורך מחובר אליו ושפורפרת עם לוב.
אני קמה בזריזות, מרטיבה את הפלאג ומחדירה אותו לתחת. מזל שהתאמנתי בבית אני חושבת. התכתבנו הרבה על חור התחת הבתול שלי, הוא הבטיח שאם אגיע אליו, התחת שלי יהיה בשימוש מההתחלה והוא מקיים. התחושה של החור המלא מעבירה בי צמרמורות עונג לאורך כל הגוף. התחת שלי על כל חלקיו הוא שער העונג שלי, כפתור ה-on. אני מרימה את הג'ינס והוא דוחק את הזנב אל החריץ. אני יוצאת מהתא, מביטה במראה.
אם מישהו יסתכל על התחת שלי הוא יראה בליטה מוזרה אני חושבת ומבינה שלא רק שלא איכפת לי, אני אפילו קצת רוצה שיראו, שידעו שיש לי זנב. אני בארץ זרה. אף אחד לא מכיר אותי פה. תחושה עצומה של חירות להיות מי שאני בפנים ממלאת אותי.
ברגע שאני יוצאת חזרה אל חלל בית הקפה הפלאג בתוך התחת שלי מתעורר לחיים ומתחיל לרטוט. אני מביטה אליו. הוא מחייך אליי מהשולחן עם הטלפון שלו ביד והרטט בתוך האנוס שלי מתגבר.
שלושת המטרים שמפרידים בין דלת השירותים לשולחן הופכים לאתגר בשיווי משקל. אני מתמוטטת אל הספסל הוא מחבק אותי. "כלבונת מתוקה", הוא אומר לי, "היום מותר לך לגמור כמה שאת רוצה בלי לבקש רשות. אבל תזכרי את החוק: כחוזק הגמירה חוזק הנביחה!"
הוא מכיר כבר את הקלות שבה אני גומרת, את כל תתי הקלסיפיקציות שלי לאורגזמות וגם יודע בדיוק איך להוציא ממני את כולן.
אנחנו יוצאים לכיוון החניון.
אני מרגישה את הפלאג נדחק לתוכי בכל צעד. הוויברציות המתגברות לפי החלטתו מגבירות את התחושות. אבל, מה שבאמת מטרגט את המיני אורגזמה הראשונה שלי, היא היד שלו עליי. היד שמלטפת אותי מהראש דרך הגב ועד שהיא נעצרת על התחת.
הוא מרגיש ביד את הרעד שעבר בגוף ואני נובחת בשקט. עד שאנחנו מגיעים לאוטו אני מספיקה לנבוח עוד שתי נביחות חרישיות. כשאנחנו עומדים ליד האוטו הוא פוקד עליי להוריד את החולצה המלוכלכת. אני מורידה אותה בשנייה ונשארת מולו בפלג גוף עליון חשוף. הוא פותח לי את הג'ינס, מוריד אותו עד הברכיים. עכשיו כשאני כמעט ערומה הוא משעין אותי על מכסה המנוע. הפטמות שלי מזדקרות עד כאב עם המגע במתכת הקרה. הוא משחק עם הפלאג פנימה והחוצה לאט ואז מהר יותר ויותר עד שפתאום כף היד שלו יורדת בספאנק אחד אדיר על התחת שלי ואני נובחת ונובחת.
"איזו חיית מחמד נהדרת. האם אפשר ללטף אותה?" הקול הזר מוציא אותי מתוך האורגזמה
אני מפנה את הראש בבהלה אך לא עושה אף תנועה אחרת לשנות את המנח בו שם אותי. אני בוטחת בו. במעבר עומד זוג בשנות ה50 בבגדים שנראים יקרים ומזוודות טרוליס. מטורף. איך הוא נכנס לי לראש (דרך התחת) כל כך עמוק, שלמרות הרעש של המזוודות, לא שמעתי אותם מתקרבים בכלל.
הוא עונה להם: "בבקשה היא כלבה ממושמעת מאוד ולא נושכת". אני ערומה נשענת על מכסה המנוע ועכשיו שש כפות ידיים מלטפות אותי. ליטופים ארוכים בשיער, בגב, בתחת, על הרגליים וביניהן.
אני נובחת עוד שתי אורגזמות חזקות לפני שהם חייבים להמשיך לדרכם. הגבר אומר לו "אתה בן זונה בר מזל!, אשמח מאוד לעוד זמן עם הכלבה שלך ונותן לו כרטיס ביקור.
כשהם מתרחקים הוא מוציא את הפלאג ממני, שם אותו בשקית אני לובשת בחזרה את החולצה ואנחנו נכנסים לאוטו ויוצאים לדרך.
--------------
התמונה של הכלבה
המתוקה עד מאוד!
יש עוד בסיפור הזה רק אומר :)