באופן פרדוקסלי למדי.

חשבתי שאת תהיי האחת, שתדע להכיל אותי ואולי אפילו לאהוב. 

שאנחנו מספיק דומות כדי להבין, אבל מספיק שונות כדי להכיל.

חשבתי שהתכוונת לזה כשאמרת שאת מתגעגעת למרות שאף פעם לא נפגשנו.

שמשהו מהנפש שלי הדהד הלאה, מהמיטה שלי למיטה שלך.

חשבתי שאם אומר את האמת, את תהיי אמיתית איתי.

שאם לא אתבייש במי שאני, תביני שאני לא שופטת את מי שאת.

חשבתי שאת תוכלי לגרום לי להבין מה אני באמת רוצה, ומתי.

שתביני שאני מודעת לזה שאת צריכה יותר ממני, אבל שתדעי שאני מוכנה לתת לך את זה אם רק תבקשי.

כשנעלמת בכיתי.

כשחזרת כעסתי.

ועכשיו אני יודעת שזה פשוט היה חלום רע. החלום הכי טוב שהיה לי.

בטעות נפתחה לי בטלפון אחת התמונות ששלחת לי, ופשוט נעצרתי באמצע הרחוב. את אמרת שאת לא טובה בשבילי, אבל כל מה שאני שמעתי זה שאני לא מספיק בשבילך. הלוואי שהייתי, אבל אני מקווה בשבילך שיום אחד תמצאי מישהי שכן, כי למרות מה שעשית לי - מגיע לך כל כך.