שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

האושר והאבסורד הם שני בנים של אדמה אחת

האלים גזרו על סיזיפוס לגלגל בלי הרף גוש סלע אל פסגת ההר, ומשם שבה האבן ונתגלגלה מטה, מכובד עצמה. הם סברו, ובמידת מה של צדק, שאין עונש איום יותר מעבודה שאין בה תועלת ואין לה תקווה.

[סיזיפוס] מכיר את כל ההיקף של מצבו העלוב: במצבו זה הוא הוגה בשעת הירידה. צלילות הדעת שנועדה להיות עינויו, משלימה בעת ובעונה אחת את נצחונו.

אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס
לפני 4 שנים. 4 באוגוסט 2020 בשעה 19:12

אני עדיין לא מוכנה למות.

 

 

 

 

 

 

 

עוד לא למדתי איך לאכזב הרבה אנשים ולחיות עם זה בשלום 😜.

 

 

 

 

 

*הכותבת אינה אובדנית, דכאונית או נוטה למות. ט.ל.ח 

 

Valeria - אני עובדת עם אנשים בני 80+
גם הם לא מוכנים למות ⁦🤷🏻‍♀️
אבל מה שכן הם חיים בשלום עם לשים זין על כולם וזה קורע 😁
לפני 4 שנים
Chucha - לשם אני שואפת (לא בהכרח לגיל, כן לעמדה הרגשית).
אני גם עובדת עם זקנים.
ואכן חלקם מהווים השראה בתחום 😁
לפני 4 שנים
לאכאןכמעט - זה מה שיפה.. רק צריך להגיע לתובנה הזו, לפני 80...
לפני 4 שנים
Chucha - יש תובנה :)
עכשיו נדרש תרגול
לפני 4 שנים
Shish​(שולטת) - ולגבי מה *שאת* כתבת, הקטעים שבהם אני לא שמה שין על מה אף אחד חושב לרוב נגמרים בהתאם... כל הזין, מן משוואה מעצבנת כזו.
לפני 4 שנים
Chucha - מעניין
מה למשל?
לפני 4 שנים
Shish​(שולטת) - אפשר בהחלט להמשיך את השיחה הרחק מקומקומים ונפיחויות, בינינו בתקשורת ישירה.
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י