כתבתי לפני כמה זמן את הפוסט הזה- רק להיות שימושי. אמל"ק- כמה כיף להיות שימושי עבור מישהי רנדומלית כאשר אתה אחד שפשוט מאד נהנה להיות שימושי.
ואז זה קרה, והיא ביקשה שאכתוב לה ואהפוך את החוויה לפוסט. אז כתבתי לה כך:
""כל הכאבים מלבינים בכותנה הנפתחת" אומר מאיר אריאל. כל כך הרבה זמן עבר מאז ששמעתי את קולך. והנה, פתאום הכוכבים הסתדרו ככה בצהרי היום, אפילו בלי שרואים אותם. וכל הגעגועים מתנפצים בשיחת טלפון הנפתחת, ב"הלו" מרוגש מאד. ואני באמת ממש נרגש, לוקח לי זמן עד שאני מסוגל ממש לדבר וזה מצחיק אותך. הצחוק שלך לא עוזר לי בדיוק להרגע, אבל אני מצליח לאזור כוחות ולהגיד לך- תני לי שניה להרגע, להתרגל, ואני לוקח נשימה עמוקה ועוד אחת ועוד אחת. את מרוצה לשמוע את זה ומעודדת אותי. זה עובד ומשם השיחה כבר מתחילה לזרום. וכיף לי כל כך לדבר איתך. ואני מוצא את עצמי מחייך מאוזן לאוזן בכל פעם שהצחוק שלך מתגלגל לי באוזן. ואני גם אומר לך כמה אני אוהב לשמוע אותך צוחקת ואיך אני יכול לשמוע את הקול הזה בלי הפסקה. חלקים בשיחה, בעיקר אלו שממוקדים בי עושים לי קצת להתפתל, ובחלקים בה את מספרת עליך ועל מעללייך אני מתמוגג והופך את המילים שלך לתמונות מהממות בראשי וכיף לי.
28 דקות אחר כך השיחה נגמרת ואני בכלל לא מבין איך היא כבר נגמרה אם היא התחילה ממש לפני שניה. אבל לפני שהיא נגמרת את אומרת שיש לך משימונת בשבילי. אפילו 2, את מתקנת את עצמך. האחת את חושבת שתהיה קטנה עלי ודווקא עליה אני שובר את הראש איך לבצע אותה. השנייה את חושבת שפחות תהיה לטעמי, היא משימה יבשה קצת שדורשת השקעה של זמן לא מבוטל. את קצת מופתעת מההתלהבות שלי מהמשימה הזו ומבקשת ממני להסביר לך.
אז אני אומר ומסביר לך כמה העובדה שמצאת דרך בה אני יכול להיות שימושי עבורך, ושאני יכול לעשות אותה ממלאת אותי בתחושה נעימה של הגשמה ומלאות. ואני לא מכחיש בשום צורה שמלבד שלוות הנפש שנופלת עלי באפשרות להשקיע זמן ומאמצים לשירות הצרכים והרצונות שלך יש גם תופעת לוואי של זקפה מטפטפת מהתלהבות.
וזה ברור לך ואת מחליטה לקחת שליטה זמנית על הגמירות שלי וחוככת בדעתך איך לעשות את זה. ואת מתלבטת כאילו איתי אבל בעצם מולי או עלי איך לעשות את זה. זה לא הכי טבעי לך. את הרי בכלל קינקית שנהנית מהצד הדומיננטי פה ושם. את לא חיה ונושמת את השליטה באדם אחר. את חושבת בהתחלה למנוע כלל ובסוף מחליטה ללכת על תכנית של חלוקת המשימה לתחנות ובסיום כל תחנה יש תמורה מענגת של אישור לפורקן. אני אומר לך כמה נעים לי הרצון שלך להתערב בגמירות שלי (לטובתן או לרעתן :)) אבל שהרצון להיות שימושי עבורך עומד בפני עצמו ולא תלוי בהוא שעומד מעצמו. מה שכן אני אומר לך שגם לאחר התחנה הראשונה אניח להוא שעומד מעצמו, כי נכון שהוא לא משפיע על הרצון לבצע את המשימה אבל הוא ללא ספק גורם שעוזר לזירוז הביצוע שלה. את מעריכה שייקח לי כשבוע לבצע את המטלה. כמה שעות מאוחר יותר אני מחליט שעשיתי מספיק לאותו יום ואחרי שסיימתי בערך חצי מהעבודה אני מפרגן לעצמי בגמירה שמלאה בך, גמירה שהמון המון זמן לא חוויתי (בלי להכנס לפרטים :)). והנה יום אחרי אני קם בבוקר עם הידיעה שיש לי עוד עבודה לעשות למענך, כדי להקל עליך, כדי לשמח אותך. וזה כל כך כל כך כיף לי. :)."
"זה יפה" היא אומרת לי. "אבל זה יותר דו"ח אירועים מאשר פוסט. תקרא שוב ותדייק את זה לפוסט".
אז אני קורא שוב ומבין מה הנקודה העיקרית, המסקנה שלי מהחווייה הזאת:
עבורי זה באמת כיף להיות שמושי. נקודה. אבל כשזה להיות שימושי עבור משהי משמעותית עבורי זה מכפיל כוח פי כמה וכמה. זה מבעיר אש בשדה הקוצים במוח שלי. זה נותן לי מקום לממש את עצמי. היא לא נתנה לי משימה, היא נתנה לי כל כך הרבה יותר. היא נתנה לי את המחשבה עליה מחייכת ומרוצה מהמשימה המבוצעת. היא נתנה לי את המחשבה עלייה חושבת עלי יושב ומשקיע, וחושב על איך לעשות את המטלה הכי טוב שאני יכול. ואז הנעים שלה מזין את הנעים שלי והם מגבירים אחד את השני אצלי בראש במעין מעגל קסמים מכושף ונפלא. היא נתנה לי ייעוד שמשפיע על כל מעשיי. כל מעשה יומיומי מוכוון כדי שיהיה לי את הזמן לשבת ולעשות בשבילה. אנחנו מחפשים לעצמנו כל הזמן ייעודים שיימלאו אותנו ויתנו משמעות למעשינו. והיא נתנה לי את הייעוד המועדף עלי מכולם- להעלות חיוך מרוצה על פניה היפות.
וכמובן שאפשר להשליך מזה על כל מיני יחסים. על סקס. על אהבה. זה לא פוסט נגד שטחיות. ממש לא. כבודה של השטחיות במקומה מונח ויש לה מקום בעיני. היא יודעת לעשות נעים בדרך שלה. אבל זה פוסט בעד העומק, בעד המשמעות ובעד העוצמות שבאות איתם.
אמל"ק- משימה אפורה ומשעממת עבור האישה הנכונה, יכולה להיות מרגשת יותר מלהיות לשון עבור סתם מישהי.
בונוס- סרטון של מישהי משמעותית: http://www.femdomrip.com/videos/8981/obey-melanie-how-many-times-will-you-cum/