אני מאוד רחוקה מלהיות מושלמת.
לאחרונה אני עם כל מיני דאגות וחששות כלפי האם אני באמת מתאימה להיות פה. דיברתי על מיתוג עצמי, אני מאמינה בלהראות את עצמי לטוב ולרע.
וכרגע אני מראה את הרע. דיכאונות, חרדות, ובעיקר חרדות חברתיות זה השדים שמסתובבים איתי הרבה שנים, וכרגע אני עוברת קצת נפילה... פעם אחרונה שעברתי את זה היה לי את המאסטר שלי והבת זוג שלו. עכשיו זה אני לבד.
ברגעים כאלו אני תוהה על מיקומי בתוך הבדס"מ. אני מרגישה חלשה, פגומה וחסרת ערך... אני תוהה אם אני מתאימה לעולם הזה כי זה דורש אופי חזק ויש לי הרבה רגעים שאני לא. אני מתכנסת בעצמי, בשקט שלי מנסה לתקן לעצמי את הסדקים והשברים.
אני לא מזדהה כנשלטת כדי ששולט\ת "יתקן" אותי, אני לא נכנסתי לבדס"מ כי "מגיע לי לסבול" (כמו שחברים שלי חשבו), אני לא מחפשת בריחה. אני פה כי זה עושה לי טוב, זה מחזק אותי, אני מרגישה עצמי כנשלטת.
לאחרונה אני שואלת את עצמי אם מגיע לי בכלל להיות נשלטת? האם זה משהו שאמורים לקבל אישור עליו? האם אני חייבת להיות האישה הנשלטת שהיא ויקינגית מטורפת שעובדת במשרה מנהלית, מנטלית היא מושלמת, חכמה, יפה, הגוף המושלם ועוד בלה בלה של תיאורי שלמות שכבר קראתי?
אני רק אני, זה כל מה שיש לי להציעה... אני רחוקה להיות מושלמת, אבל אני עובדת על עצמי.
אז למילות סיום, אני מאוד מאמינה כשזה מגיע לדיכאונות וחרדות הסובבים אותי יכולים לתמוך בי אבל זה התפקיד שלי כדי להוציא אותי מזה.
