" קשה לי לגמור" סיפרתי לו, באחת משיחות ההכרות הראשונות שלנו. " לפעמים לוקח לי חצי שעה" המשכתי בטון מתנצל, מבלי לדעת שקיימים גבהים שלא הכרתי, שעולם חדש של אנחות רטובות, מחכה רק לי. לנו.
הוא משך אותי מהשיער בכוח, והשכיב אותי על הספה." את תעשי מה שאני אומר לך, נשלטת " , קולו הדהד בחלל.
"רחב".
שמעתי את המילים, והרגליים נפתחו בתגובה אוטומטית, הזיכרון של כאב, שמילא את גופי ונפשי דקות ספורות טרם, לא השאיר ברירה.
הגוף שלי מכיר אותו, הוא כתוב בתוכי. נעלמתי לתוך עצמי. שמה מבטחי בידיו, אני,
שלו.
הוא לא הספיק לגעת בי כשגל ראשון של עונג הציף את כברי, המחשבה על העתיד להגיע הקדימה את המציאות.
אצבעותיו חדרו לתוכי במיומנות, כשהמילים מילאו את מוחי " את לא גומרת בלי אישור" הזכיר לי, כי ידע שהנשלטת שתחתיו תציית לו גם בין שאגות התשוקה.
הוא עצר לזמן מה לפני הגמירה, וביקש להשקיט את גופי. " תנשמי", אמר בקול רגוע,
ואני, נעה בגלים של עונג שמבקש מאדונו לתת לו להשתחרר. הוא המשיך שוב ושוב, כשתחינותיי אינן נוגעות בו. הגמירה המיוחלת, החמקמקה לרוב, מבקשת לפגוש את בעליה. והוא בשלו, דרכו בטוחה.
מבעד לנשימותיי שמעתי את קולו
" חזק, בשבילי"
הגוף שלי הגיב מידיית, מתנפץ לאלף רסיסים. גלי הגמירה סרבו להפסיק.
הרגשתי שנתתי לו את כולי.
אך זה לא הספיק לו . זה שלו- הוא אמר לא פעם, וגמירה בודדת מנשלטת, רחוקה מלהיות מספקת.
הוא המשיך לנהל את הגמירות שלי, בתאווה שמעולם לא חוויתי. הרגשתי את נוזלי הגוף שלי מבעבעים מול הידיים שלו ואת הגוף מתכווץ שוב ושוב.
הלהט בינינו, אין שני לו.
תודה אדוני. הגוף שלי שלך. אני.
שלך.
