היו לי הרבה חוויות מיניות, טובות יותר, טובות פחות, אבל אם יש לילה אחד שאני לא שוכח – זה הלילה שבו איבדתי את הידידה הכי טובה שלי. לא כי היה שם איזה ריב גדול, לא כי קרה משהו קיצוני – אלא כי עשינו את הדבר שהיינו אמורים להימנע ממנו מלכתחילה.
חברות של שנים – ואז לילה אחד שהרס הכול
הכרנו מאז גיל 15. תמיד היה בינינו מתח מיני כזה ברקע, אבל לא משהו שהיינו נותנים לו יותר מדי מקום.
היה לנו קטע קצר, איזה שבועיים של “מערכת יחסים” של נשיקות וזה, אבל מהר מאוד הבנו שזה לא זה.
המשכנו להיות חברים הכי טובים. באמת ידידים קרובים כאלה, מהסוג שמספרים אחד לשני הכול, בלי פילטרים.
יצאנו למסיבות, היינו יחד בכמעט כל שלב בהתבגרות שלנו.
ואז הגיע הצבא.
אני הלכתי לקרבי, והיא לשירות שלה, ופתאום הפגישות התדלדלו. אני לא ראיתי הרבה בית, וכשהיא כבר יצאה – אני בדיוק הייתי בבסיס.
זה הגיע למצב שחודשים לא נפגשנו, אבל עדיין היינו שם אחד בשביל השנייה, לפחות בטלפון.
שבוע אחד, מלא סקס, ולילה אחד יותר מדי
באותו שבוע הייתי ברגילה, ובאמת שלא תכננתי כלום, אבל משום מקום כל יום מישהי אחרת רצתה אותי.
אני לא יודע מאיפה זה בא, למה פתאום כל הברכה הזאת נחתה עליי, אבל פשוט כל יום היה לי סקס עם מישהי אחרת.
ואז, כאילו הכל מכוון, גם היא הגיעה לסופ”ש.
פתאום היא מתקשרת:
“רבתי עם ההורים שלי, אין לי כוח להיות בבית. אני יכולה לישון אצלך?”
ברור שכן.
אבל אז אני מזהיר אותה – יש לי רק מיטה אחת, הספה קטנה בטירוף, אין מצב לישון שם.
היא לא מתרגשת – “נישן ביחד, זה בסדר.”
לא חשבתי על זה יותר מדי. היינו מספיק שנים קרובים, לא היה לי בראש שזה הולך לשום מקום מיני.
היא יצאה עם חברות שלה, אני יצאתי עם חברים שלי, ובאיזשהו שלב כתבתי לה שאני חוזר, והיא הגיעה אחרי חצי שעה.
ואז זה פשוט קרה – ומשם זה רק הידרדר
אנחנו נכנסים למיטה, והיא מתחילה לספר לי על איזה בלאגן בצבא, שהיא עומדת להישפט וכנראה תלך לכלא צבאי.
היא נלחצה מזה בטירוף. היא לא תראה אף אחד הרבה זמן, היא תקועה עם חוסר ודאות, ואז היא מתחילה לחבק אותי חזק.
אני עדיין לא קולט את הרמזים.
ופתאום היא פשוט שואלת ישירות:
“נו, אתה רוצה לזדיין כבר או לא?”
ואז הבנתי.
היא הצמידה את הגוף שלה אליי, נשימות כבדות, חום הגוף שלה עליי.
הנשיקות התחילו – על השפתיים, על הצוואר, ידיים חוקרות, ליטופים ארוכים, מגע של חברים ותיקים שהופך למשהו אחר.
זה היה משחק מקדים מושלם.
אחד הארוכים והמדהימים שהיו לי.
שכבנו שם, מתלטפים, מרגישים אחד את השנייה, נותנים לעצמנו להיסחף בלי לחשוב על ההשלכות.
אני זוכר איך היא נצמדה אליי, איך הידיים שלי טיילו על הגוף שלה, איך בכל השנים שהכרנו, תמיד ניסיתי לדמיין איך היא נראית ערומה.
ואז זה פשוט קרה.
הפשטתי אותה – וראיתי שלמות.
באמת, הגוף שלה היה מטורף. מושלם. בדיוק כמו שדמיינתי, אולי אפילו יותר.
כל מגע, כל רגע לפני שחדרתי אליה – זה היה פאקינג סקסי בטירוף.
אבל אז הגענו לאקט.
שמתי קונדום, הכנסתי – וגמרתי אחרי פאקינג שתי שניות.
כן. שתי פאקינג שניות.
אני רואה עליה את הפרצוף של האכזבה. “על זה בזבזתי את הסקס שלי איתך?”
אני מתבאס, מנסה לפצות עליה, יורד לה, אבל זה כבר לא משנה.
היא מסתכלת עליי ואומרת:
“מאמי, זה בסדר, לא צריך, זה לא היה אמור לקרות.”
ואני קולט שזה פשוט… לא זה. והלכנו לישון
יום אחרי היא חזרה לצבא, ואני חזרתי לשלי.
וכמו תמיד – אני יוצא הביתה, היא סוגרת.
היא יוצאת, אני בבסיס.
זה פשוט לא יצא שניפגש שוב.
ואז התחיל מבצע צוק איתן.
הייתי שלושה חודשים בלי לראות בית, בלי טלפון, בלי שום דרך לתקשר עם אף אחד. הייתי שם, בשיא הלחימה, ולא ידעתי מה קורה בחוץ, מה קורה איתה.
לא דיברנו שלושה חודשים.
והקשר פשוט התנתק.
עוד משהו שצוק איתן דפק לי את הראש.
מה למדתי מזה?
סקס זה לא תמיד מה שצריך.
יש אנשים שצריך לשמור עליהם קרוב, בתור ידידים, ולא לנסות לקחת את זה למקום אחר.
כי יש אנשים שהם חשובים מדי – הרבה יותר מסקס חד-פעמי גרוע.
ואני חושב שאיבדתי אחת מהן.
