מדהים לראות שאפילו במרחב שמעודד ביטוי עצמי ומזוכיזם כלגיטימי עולים קולות שמבטלים את הכאב ומנסים למזער ולהעלים אותו
אם יש עוד תגובות מסוג זה אנא חסכו ממני
****
שוברת את שתיקתי.
מנסה לגרד את הפצע כדי לעורר את הכאב מתוכו אני יוצרת.
כמו ביצה ותרנגולת, אולי אם אחזור ליצור אצליח לגעת בכאב. ומה זה יתן לי באמת?
להפסיק לברוח.
חוט השני של הכאב עובר דרך הגברים בחיי והוא מתחדד מרומן אחד לבא אחריו.
תמיד עולה השאלה מדוע אני מחפשת דווקא את הכאב? מה הוא נותן לי שלא נותן לי הרוגע למשל?
אולי מעולם לא הכרתי פשוט דבר פרט לכאב.
הוא מציע לי את הנחמה שבמוכר.
דרך כאב וסבל יש חידוד של החושים, היטהרות וקתרזיס. מגיעים למדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר. הנפש יכולה סופסוף לעזוב בשלווה את הגוף הבוער מאחור.
העולם הזה לא נבנה על יסודות של הנאה ותענוגות. הוא בנוי על שבעת מדורי גיהנום ועל העצמות, הבשר החרוך, הגידים וקרעי העור של החוטאים הסובלים, דורות על גבי דורות שנערמו החל מהתחתית של תהום שחורה משחור פעורה ללא סוף.
מישהי ראתה אותי סופסוף לפני שבוע, בקבוצה. היא בכתה כשסיפרתי איך קיבלתי את הצלקת שלי שבגינה אני נכנסת בקרוב לניתוח יקר. ועוד אמרתי שזה בסדר. היא אמרה שהיא לא מבינה איך אפשר לסבול כל כך הרבה ועדיין לקבל הכל בשלווה ובהכנעה. היא לא התכוונה לסבל הפיזי.
