שיחת טלפון שהיתה לי עם אמא אתמול :
אמא: חלמתי עליך בלילה
אני: מה חלמת?
אמא: חלמתי שתרנגולת מסתבכת לי בחבלי הכביסה ובסוף מצליחה להשתחרר
אני: ומה הקשר אלי?
אמא: תרנגולת מטילה ביצים...
WTF??!!
ההורים נוסעים לחו"ל לשבוע ואמא שלי, שקצת התרחקתי ממנה בשנה האחרונה, ביקשה שאטלפן כל יום. נהיתה קצת היסטרית. דואגת לי אבל זה לגמרי מובן.
אני היסטרית בעצמי.
לא היה לי יותר מידי זמן לחגוג. יום אחרי הבאלגן בעבודה, שבוע אחרי הבשורה המלחיצה מהרופא.
אני לחצוצה מטבעי אבל חייבת להירגע. זה כל כך לא בריא.
הלוואי שהכל יסתדר. אני לא רוצה לאבד את המתנה הזו.
חוץ מזה ממשיכה לשים לב לשינויים. הכל מוקצן לרמות מטורפות ומרגישה שאין לי שליטה על זה.
אתמול גמרתי עם הוויב ופשוט התחלתי לבכות, ככה סתם בלי סיבה.
בערב ראיתי כתבה מרגשת בחדשות ונזלו לי דמעות.
אפילו בסטנדרטים הבכיניים שלי זה מוגזם.
אני חיבת פורקן. שלשום בחינה שהתחילו עם המוסיקה הנורמלית קיפצצנו על הרחבה במשך שניים וחצי שירים וממש הרגשתי את המתחים נוטשים אותי.
אך הם לא נטשו לגמרי, מקווה לרקוד את עצמי לדעת מחר בדאנג'ן במומולדת של ערן (מזל טובבבבב!) ולהתפרק קצת.
חוץ מזה היום די היסטרי בעבודה
אני מנסה לא לקחת ללב, לא להתרגש מכל שטות ופגיעה במעמדי
עובדת כי אין ברירה ומחכה כבר לעוף מפה.
אבל הכי בעולם רוצה לישון..........
לפני 16 שנים. 21 ביוני 2007 בשעה 8:53
