תחושה מתוקה של חוסר אונים

אנחנו גולשים ביחד בחנות הוירטואלית e-extreme restraints, וצופים בעיון בגאג הדנטאלי המוצע שם למכירה. 29.95$, לא כולל משלוח. 

"מה עושים עם זה?", היא שואלת בקול מודאג משהו.

"אה", אני אומר, "זה מכשיר שמאלץ את הפה להישאר פתוח. במקור בשימוש אצל רופאי שיניים". 

"כן, אבל מה עושים עם זה כשזה לא בטיפול שיניים?"

"מרכיבים את זה על הפה, ואז עושים מה שרוצים". 

"אבל מה?" 

"כל מיני".

"תן לי דוגמה".

"את לא יכולה לדמיין בעצמך?". 

"אני יכולה, אני לא יודעת אם אני רוצה". 

"אז על מה את חושבת?"

"אני לא חושבת על כלום..."

"נו, קדימה". 

"באמת!"

"לא מאמין לך". 

"אבל תגיד לי על מה אתה חושב, אתה הבאת אותי לאתר הזה". 

"יש כל מיני אפשרויות, את יודעת". 

"בסדר, נו, תיתן לי אחת". 

 "מה תעזור לך דוגמה אחת?"

"נו, תיתן לי כבר דוגמה". 

"אחת?"

"כן". 

"בסדר. הנה הדוגמה. אני לוקח אותך לקמפינג. אוהל, שקי שינה, כירת גז, קפה, שנינו לבד ביער. חוץ מכל חיות היער, כמובן. בלילה אני מפשיט אותך, משכיב אותך על שולחן הפיקניק, וקושר אותך לשולחן. ידיים ורגליים לצדדים.  אחרי זה אני לוקח כיסוי עיניים, מרכיב אותו. אחר-כך אני מבקש ממך בנימוס לפתוח את הפה, ומרכיב לך את הגאג הדנטאלי על פתיחה בינונית. אחר-כך אני מוציא מהתרמיל צנצנת של דבש ושופך אותו על כל הגוף שלך, אבל במיוחד על הפנים, ועוד יותר  על איזור הפה: שפתיים, לשון, שיניים. את תגלי שחלק מהדבש את יכולה ללקק עם הלשון, וחלק לבלוע, אבל רובו יישאר בפה. אחרי שאני מסיים אני שם מים לקפה, מתיישב לי בכסא המתקפל, וזהו. "

"מה?!"

"אבל זאת הייתה רק דוגמה, כאמור. בא לך קפה?"