נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

אני כל היום צועד על השבילים בין מישורים לגבעות, שמש קופחת ומלא אחריות, צועד עם
מטען עול יומי הצבור

בראשי.

ורק המחשבה עלייך מנחמת, מלטפת, את נפשי

ומרעננות את

רוחי.

הרעיון, החלום, הכמיהה למציאות.
להגיע אלייך

להתרוקן.

לתת לך לשאוב ממני את כל הרע להשאיר רק

טוב.
רק המחשבה עלייך מספיקה, אבל היא איננה

את.
ואת בקצה השביל ממתינה

לי יפה עם חיוך ממיס.
חשבת עליי גם, השתוקקת,

צמאה.
הנה הגעתי רק בואי אליי, המלך זקוק ללביאה שלו

עכשיו.