תמיד הייתי מאלו ששוכחות לנעול.
שוכחת לנעול את הבית כשאני יוצאת אחרונה/ שוכחת לנעול את הרכב כשאני יוצאת אחרי שאני מחנה/ שוכחת לנעול את הלב אחרי שאני נפגעת/ שוכחת לנעול את הדלת כשאני עושה סקס מטורף וגונחת.
לאחרונה אני שוכחת לנעול את הכלוב כשאני עוזבת אותו לזמן מסוים ויוצאת לעניינים האחרים. זה אומר שאני יוצאת, אבל שוכחת להתנתק.
ולמה אני משתפת אתכם בקיק המטופש והלא חשוב שלי?
כי בכל פעם שבה אני שוכחת להתנתק למספר שעות או לכמה ימים, התיבה שלי חוטפת צונאמי של פניות מכל הכוונים, ומעבר לפניות החדשות שאין לי זמן אפילו להתחיל לעבור עליהן, ממתינות לי גם פניות של חברים מכאן שלמרות שאני לא מכירה באופן אישי, נוצרה איזושהי איטראקציה של חילופי מילים ומכוון שאני מצטיירת כמחוברת, אני מקבלת לא מעט הודעות נעלבות על זה שאני לא מגיבה ולא חוזרת. כאלו שתוהים האם אני כועסת או שמא מתעלמת במכוון, אחרת מה הסיבה שבגללה אני מחוברת ולא ממש סופרת אותם.
אז היום, אחרי ששוב שכחתי להתנתק וחיכו לי לא מעט הודעות בסגנון, נכנסתי לפרופיל שלי והחלטתי לערוך אותו מחדש ולדייק, בדרך דייקתי עוד כמה אי הבנות, ואפילו את המתחלפת שהכרזתי על עצמי כמעט לפני עשור החלפתי באחרת, פתאום הבנתי שאני כבר לא יכולה להגדיר את עצמי כמתחלפת, ושבכלל אין הגדרה קיימת שתוכל להסביר אותי במדוייק מלבד המילה אחרת. ובנוסף הדגשתי את העובדה הפשוטה שאני לא עונה להודעות, ושזה ממש לא בכוונה.
נכון, יש יוצאים מהכלל ובתור מי שמגדירה את עצמה כזונה של מילים, יש מילים שלא מאפשרות לי להתחמק מהן, הן פשוט קוראות לי לבוא, אבל זה כבר משהו אחר.
אז זהו, אני פשוט לא עונה, זה לא מתוך התנשאות ולא מתוך זלזול, אני באמת לא פנויה לשיחות מכל סוג, מעולם לא השתמשתי בצ'אט ואין לי שום כוונה להתחיל, לא להחליף טלפונים ולא סתם קשקוש רגיל.
אני כאן כדי לפרוק את עצמי ולקרוא גם אתכם לפעמים ולמרות שזה מאד נעים למצוא פה ושם גם הודעות שמשבחות את הכתיבה שלי ועתירות במחמאות מחבקות ומרגשות, הרבה יותר נעים לי לקרוא אותן בפוסטים עצמם כתגובות.
ההודעות נבלעות תחת הררי הודעות חדשות, ובפוסט עצמו הן נשארות כעדות מרגשת לנצח.
סורי, אולי אני מוזרה, אולי אני שונה, אולי אני באמת קצת אחרת.
זה באמת לא אתם, זו אני.
וכאן בקישור זו לא אני,
אבל זו הגבירה בחום והיא נהדרת ✨
