הכל עניין של אמונה..

אני מקבלת החלטה וזולגת מטעויות עבר ולו רק על מנת ליפול להתמכרות שלי.

עוד השתלטות שלי הבוקר על מנגנון ההרס העצמי.

דרינק אחד וזהו.

אני מתיישבת על הבר.

לא זכרתי שמייצרים אותם כל כך יפים, פאק איזה שלמות.

העיינים שלו בוחנות אותי בביישנות שאופיינית לכאלו שלא יודעים מה הערך שלהם..טעם כזה שמוכר לי מפעם.

שמעתי לא מזמן שאני רעבה..אין ספק, אבל גם נזהרת ונשמרת.

ג'יזז,  מה יש לי להוכיח ולהרים את הרף כל הזמן.

"את ניראת כאילו משהו קשה עבר עליך"

קשקש.

משהו רע בוקע ממני ואני מחייכת חיוך זדוני, 

"הנה רעיון, סתום ת'פה ותהיה יפה"

נתח.