סרטן הגדי

אני פותח בשקט  את הדלת ונכנס פנימה . היי קטנה שלי. והחיוך נמרח על פניה .

היא מחבקת אותי צמוד אחרי כמה ימים שלא התראינו. מתרפקת ונעלמת לה שם בין הזרועות שלי.

לאחר כמה שניות מובילה אותי אל הספה. אני עוד עם התיק עלי. אחרי 16 שעות עבודה. עוד לא הנחתי את המפתחות. את הפון. תיק צעצועים על עוד כתף. אבל לא אכפת לה. רגע קטנה אני מהרהר. תני שניה להכנס. להעביר למוד אחר. להוריד מעלי את היום. להתרענן לשניה. לחלוץ את תלאות היום. תני שניה לנשום קטנה .

היא זורקת אותי על הספה כשכל הדברים הנלווים נשמטים ומטפסת עלי עם כותונת שחורה ושום דבר מתחת. רגלייה הקטנות נכרחות סביב רגליי. היא מציפה אותי בנשיקות בצוואר. מסיטה את הראש כרצונה כדי להגיע לכל חלק בצוואר שלי. אוחחחח קטנה שלי. 

היא מדברת ישירות לבולבול שלי. לפעמים אני חושב שהיא מנהלת איתו רומן מאחורי הגב. היא פושטת את החולצה שלי ויונקת את הפטמות שלי. אחת אחת..

חלבבבבבב אבא...!

עוד מעט תקבלי קטנה והיא כבר מרגישה בזקפה מתחתיה. וזה בכלל לא משנה כמה חלב היא תוציא ממני .זה לא משנה כמה אזיין את הקטנה שלי. כמה היא תהיה מסופקת. עדיין החלק הכי טוב ביום שלי יהיה הרגע שאני נכנס בדלת. מת עלייך קטנה מהממת שלי.