סרטן הגדי

אני אוהב חריף. אני אוהב לשים חריף כמעט על כל דבר. אני שם חריף על דברים שלא הייתם מעלים על דעתכם. עם הזמן מן הסתם זה כבר לא מזיז, לא ממש משנה, לא מציק.
עם הזמן בלוטות הטעם הם שהתקהו , התקשו והתחזקו.
אתה מבין שאתה כבר לא יכול אחרת. אתה אוהב חריף.
אבל זה משהו הרבה מעבר. עוד סיכום ביניים. עוד מה היה לנו? עוד פסק זמן?
זה לא החריף. זה אף פעם לא היה. החריף הוא רק סימפטום. החריף הוא רק אלמנט.
אתה מגלה שאתה מתבל כל דבר בחייך. עד רמת החריף.
תבלת וחצי את הזוגיות שלך.תבלת את הסקס שלך.תבלת את ההשקפות שלך. תבלת את כשרון הכתיבה. תבלת את הפנטזיות הכי כמוסות שלך שאלוהים ישמור.
האסימון נפל כששאלתי את סמיילי מיכל מהסניף 'תגידי, את בטוחה ששמת לי חריף בהמבורגר?'.
זה לא החריף. זה אף פעם לא היה. זה אתה שהשתנית. זה אתה החריף. זה אתה שכבר לא מרגיש את זה. זה אתה שלא יכול אחרת. לא מכיר. לא מעניין.לא מעמיד.לא מספק. לא מזיז.
ניסית. בחיי שניסית. אבל הואניליות הזאת כבר לא מעניינת אותך. כתבת על זה פעם. לא מזמן דווקא.
אז מה עושים. מנסים לעשות הפסקה. לאפס את בלוטות הטעם. לנסות אחרת. רגיל. ואנילי.
אבל אתה עדיין לא שם.חודשיים אתה בהפסקה ואתה רק מתגעגע לזה. אתה לא מרגיש שאתה צריך אפילו להתנצל על זה. אתה אוהב את זה. אתה מחובר לזה. אתה שם ואי אפשר יהיה להוציא אותך מזה.
אחרי חודשיים אתה חוזר לאכול חריף וכמה התגעגעת. עד כדי כך שכתבת ארבעה פרקים ביום וחצי מה שבד"כ היה לוקח לך שנה שלמה.אתה ממש לא צריך להתנצל על זה.זה מי שאתה.האדם מלפנים והזאב מאחוריו. זה מה שאתה נושם. חולם בלילה. מפנטז. מאונן. מזיין.גומר.משפיל.שולט. מחדיר.מתעלל.סוטר.מצליף.מזליף.ומתבונן.מנגב ביד את השאריות מסביב לפה.
בתאבון.