ראש השבט מספר...

הגעתי לאניברסיטת לון בשבדיה. לפי הזמנה ואירוח שלהם. כמה שבועות קודם לכן הם היו בארץ במסגרת איסוף פסמונים. פסמון זהו מכרסם חום בהיר בעל ציצית זנב כמברשת שחורה. מטפס על עצים פעיל בעיקר לפנות בוקר ושעות הערב הקרירות. וגם פונדקאי לחרק שעוקץ וגורם לשושנת יריחו.[ צלקת עגולה על העור] חי בעיקר בערבה ובבקעת הירדן.
הם אספו 21 פסמונים ולקחו איתם. היתה להם בעית תמותה והגעתי לראות מה הסיבה.
תוך זמן קצר ראיתי שמצע החול דק מידי ולא עמוק מספיק. אי אפשר היה ליצור מחילות עמוקות וקרירות. מה שגרם לתמותה.
והנה יש לי שלושה ימים חופשיים. החוקרת שהיה לי קשר קרוב איתה בארץ נשקה לי כאשר הגעתי והלכה לבעלה..
החלטתי לחזור לימי נעורי באירופה. הלכתי לחנות כלי כתיבה וקניתי בלוק ציור והשקעתי גם בפחם לרישום.
משם הלכתי לתחנת הרכבת.לא משהו גדול. אבל זה לא משנה. כיזה היה בשביל הכייף..
הכי אוהבות את הרישומים הן נשים עם ילדים. גברים מתעבים שרושמים אותם. זוגות צעירים זה בסדר.
שאתה רושם אתה עושה רושם. למדתי זאת די מהר לפני שנים.
מתיישבת לידי בחורה צעירה עטופה במעיל עבה וכהה. חודש נובמבר וקר מאד. קפוא, אבל בתחנה חם יחסית.
נכנסנו לשיחה. וכאן תוך כדי השיחה היא לוקחת אויר מהר. כמו בהפתעה ומשחררת בשקט. כל מהלך השיחה זה חזר. חשבתי שיש לה בעיות נשימה. אז לא שאלתי .
הזמנתי אותה למלון. הסברתי לה מה מצפה. הביטה בי. חשבה. אמרה שמעולם לא ניסתה ומוכנה להתנסות אבל שאקח לאט ובלי שישארו עליה סימנים.
במהלך הערב סיפרה לי על עצמה והיכן גרה. הייתי סקרן ובקשתי לבוא איתה למקום בו גרה.
היא גרה בחווה. במסגרת חזרה לטבע. אם אני זוכר נכון המקום נקרא "מודר ארץ " אמא אדמה".
אבא אחד קנה את החווה באמצע שם מקום לבנו שרצה לחזור לטבע.
במקום התגוררו כ40 איש לפי דעתי,הבחורה שבאתי איתה הלכה לחבר שלה. אני קיבלתי ביקתה ביער ליד פלג שזרם. הבקתה היה בגודל 2 מטר על 2.5 כוללת מיטה צרה ,מדףספרים מעל המיטה, ואח עצים לחימום. וזהו.
מאד חזרה לטבע. כמו לגור בחוץ.הייתי מת להשתין. אבל היה קר בחוץ ואני מאד קשור לזין שלי אז השתנתי בחום האח לתוך בקבוק. בחוץ היה בטח 15 מעלות מתחת ל0.
בבוקר התברר לי שגם להתרחץ מתרחצים במי הפלגים הזורמים שם.. ממש חזרה לטבע. כמובן שבקשתי לעזור בעבודה. אז נתנו לי לבקע עצים לאח. עשיתי זאת במשך כל אחהצ.
ואז הגיעה זמן אוכל. וכאן הבנתי מהי חזרה לטבע. היה סיר גדול. בתוכו היתה עיסה אפורה מעלה אדים מורכבת מכל מיני ירק שגדל בחוה כנראה במשך הקיץ. בלי תבלינים ובלי ירקות טריים. עם מצקת הונחה העיסה על צלחת פח למי שרצה. לדעתי אם היו מגישים דבר כזה במחנות עבודה בצפון קוריאה, היה מרד אסירים שמפיל את השלטון. אבל כאן ישנו קהל מאמינים בחזרה לטבע. וכמו כל קהל מאמינים אדוק. מאמינים כי חייבים להקריב לשינוי העולם. המקום עצמו היה מעין בניין חוה עשוי עץ. עצי ליבנה ואשוח. בלי תת יער. מאד פתוח..
מישהו סיפר לי שיש ישראלי שגר לא רחוק משם. גם הוא שמע עלי והגיע לפגוש. בקשתי ממנו אוכל. לקח אותי לביתו. והיה סלט גבינות ביצים.. אוכל. סיפרתי לו על הבחורה ואיך הגעתי. וסיפרתי לו על הנשימות שלה. הוא צחק. זו הדרך של בני שוודיה הצפונית להביע הסכמה. מעין אהה שלנו. למדתי משהו. התרחצתי אצל הישראלי והוא לקח אותי חזרה לחווה. על שפת הפלג הצטבר קרח, חשבתי איך אנשי הטבע מתרחצים בו.
[למרות שהייתי בפינלנד , אירחה אותי מישהי בסאונה בבית הקיץ שלהם ומתוך סאונה של חום בן 90 מעלות יצאה וקפצה לאגם שבו גושי קרח צפים.]בבקתתי הקטנה הדלקתי את האח בכמה בולי עץ. חיכתי שאפסיק לרעוד מהקור והתחמם מעט. ונכנסתי למיטה. באמצע הלילה התעוררתי בשיעול מטורף הארובה באח נסתמה והחדר הזעיר היה מלא בעשן. היה חם ולא חשבתי פעמיים וקפצתי ופתחתי את הדלת לאוורר, בחוץ היה לא יותר מ20 מעלות מתחת ל0.
הנשימה שלי קפאה, כל בית החזה שלי הרגיש חנוק מעשן וקפוא מהקור.הדילמה, לפתוח ולקפוא או לסגור ולהחנק.
לבשתי כל בגד שהיה לי. ישבתי ליד הדלת על התרמיל. וחיכיתי לאור ראשון. ונסעתי למלון ומשם מיד ארצה. החזה כאב לי עוד כמה ימים. אני לא מתכוון לחזור לטבע בקרוב. אל תנסו לפתות אותי..


מחר.. מקווה.. אפרסם את הסיפור איך הפכתי להיות גורו בגרמניה.