שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

ראש השבט מספר...

שהפנטזיה של שנינו הופכת למציאות אחת...

כל הסיפורים הם אמת..האמת שלי..

הסיפורים..חלקם מציאות..חלקם בחלקם..וחלקם לא...
לפני 19 שנים. 23 באוקטובר 2004 בשעה 7:50

יום חם ולח במיאמי פלורידה,בעצם אין ימים אחרים,קרנבל של תחפושות,שתייה, מוסיקה,רועש צפוף, מרגש,אלפי אנשים מחופשים נעים ,דוחפים ,השדרה מלאה וצפופה, זיעה, ומוסיקה ,צבעים ,תנועה,אבדתי את בת זוגי בדוחק,נפגש כנראה בערב בדירה.
אני נע נגרף בזרם,לבוש כרובין הוד, אוחז בכובע, נע עם הזרם. מבטי נתקע על פייה מרוטת כנפיים,חייכתי אליה, היא התעלמה,והמשכתי ונשאתי על גלי ההמון,לפתע הייתה הפייה לידי,פרועת שיער מרוטת כנף,ונענו צמודים,באין אפשרות תזוזה,נדחפה לעומתי,אחזתי בכתפייה,היא חייכה ,והנידה בראשה,ונגרפנו,לפתע הוטלה לעברי,אחזתי בה שוב,ודחיפה קלה נוספת ושפתינו נפגשו,נשיקה של מגע, של עוד..
אחזתי בידה,אולי היא בידי,ונענו הצידה,ליד עץ שדרה גדול..ושם אחזנו התנשקנו כמו אין מחר,שדייה שהיו כמעט חשופים נעו על גופי בלהט,נצמדנו לעץ, והקהל הצמיד אותנו אחד לשנייה.הבטתי מעלה על העץ,מצא חן בעיני הרעיון, החלטתי לטפס,היא הבינה מייד ,חיוך רחב, והיא טיפסה במהירות אחרי,מצאנו ענף רחב השענתי אותה עליו,רק מבעד לעלים ניתן לראות פיסות צבע של הקהל הנע תחתינו.המוסיקה,
הריחות ,השתייה, הכול באוויר.
הפשלתי את שמלתה, היא נשענה על ענף רחב בשיפוע, ואחזה בענפיו הצדדים בידיה,הסרתי את תחתוניה,את כתפיות שמלתה ,חזה מרהיב פרץ לעומתי,גחנתי ליקקתי את החזה בטעם הקרנבל,טעם של זיעה, אבק ,וצלילים,התמכרתי לטעם ,לפטמות שהזדקרו מולי,לידים שהפשילו את חולצתי,למכנסי שנפתחו לפתע..גלשתי מטה,ליקקתי רטיבות לחות חום ותשוקה,היא נעה, מחזיקה בענפים משני צידי הגזע עליו אנו נשכבנו,
מניפה גופה בידיה כנגדי ,אני אוחז בענף מעלי ונע איתה, מזיעים ,רטובים, מביטים בעיניים, החזה שלה נע, אני גולש מלקק אותו בעונג,
היא משחררת יד אחת מצמידה ראשי לחזה. נעה תחתי, נשימותיה מהירות מרגשות.
המוסיקה גוברת, התהלוכה עוברת תחתינו,אנו נעים מהר, החיכוך כה נעים ברטיבות שלנו,והיא מתרגשת מתקמרת, זזה מהר, ויותר מהר, ואז צועקת בכל כוחה ,מתפרצת, גונחת, מתפתלת תחתי.מרטיבה שופכת מטה, ואני משתחרר, פולט על גופה, ועל הקהל שמריע תחתיי.
חיוך ,הסתדרנו.ישבנו עם סיגריה,ללא מילה,ירדנו,משום מה הירידה הייתה קשה יותר,הקהל עדיין היה לוחץ ונע.נצמדנו נשקנו קלות היא נגרפה בזרם,נותרתי כמה דקות, ונסחפתי עם הקהל לתהלוכה שלא עצרה לרגע. והעץ?הוא נותר,בטח זכר..
ה


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י