אני מוצאת נחמה בזרועתיך מהעולם סביבי שמרגיש לפעמים שהוא סוגר עלי.
שלווה מהלבד לבד שאני בעולם.
זה כבד לי כשזה נוחת עלי.
כמה שאני לגמרי ולחלוטין לבד.
אני מוצאת נחמה בזרועותיך מעצמי.
ומתוך האי שקט שאני מייצרת בי, שרועש לי בבית החזה, מפתח בי חרדות קיומיות מעתיד שלא קרוב בכלל לעין.
אני מוצאת נחמה בזרועותיך הגדולות כשהן עוטופות אותי לתוך הלילה.
ומכרבלות אותי על הספה מול הטלויזיה.
אני מוצאת נחמה בבחירה שלך בי,
ובחוזק שלנו.
ויש לנו.
אני מוצאת נחמה בך.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני מוצאת הובלה בך.
סבלנות. חכמה. הכלה.
גם כשאני עצבנית וגיצים עפים לי מעף ומהאוזניים,
גם כשבא לי לרטון להוכיח כמה אני צודקת (אני ממש לא ).
אני מוצאת הובלה באי התלהמות שלך, וביכולת שלנו לדבר. להראות צד נוסף.
אני מוצאת הובלה בך, בעיקר מחוץ לסצנה הבדסמית של חיינו.
כשאני זועפת ושוצפת וקוצפת.
אני מוצאת אותך דום שלי. תמיד.
~~~~~~~~~~~~~~~
אני מוצאת שמחה בך,
צחוק ושובבות.
והנאה.
כל כך הרבה הנאה וכיף, מתוך כל כך מעט. ולא צריך יותר. אלא לזקק את מה שעושה טוב- ולהתמקד בו.
אני מוצאת עומק בך,
בבדסמ שלנו,
באטרף,
בשגעון,
סומכת עליך שתיקח אותי רחוק, אחראית מספיק שזה לעולם לא יהיה מדי.
אני מוצאת בך בטחון בדיוק כפי שאני מקווה שאתה חווה ממני.
~~~~~~~~~~
אני גומרת ממך,
באגרסיה שאתה פורק עלי,
כשאתה תופס לי השיער כאילו חייך תלויים בזה ונועץ אותי עליך בכח עד שאני כמעט שומעת קנקים בצואר.
אני לא תמיד משתפת אותך, אבל לפעמים כואבת לי הקרקפת יום אחרי. זכרון לעוצמת החדירה.
האגרסיה הזו מנזילה אותי כאילו אין מחר.
אפילו אם הייתי יבשה לגמרי תחילה.
משחק מקדים הוא ההמתנה. הרצון. הצורך. היללה. המבט. הריח.
אני גומרת ממך, אדוני.
~~~~~~~~~~
אני אוהבת אותך.
