אם היו שואלים אותי בדבר כזה אירוע, הייתי מייעצת כנגד.
זה פשוט עלול להיות מסוכן.
הייתי מייעצת להכיר קודם. ללמוד. לסמוך.
כי באמת שיכול להיות תוצאות מרות.
האינטואיציה שלי עוד לא אכזבה אותי.
למזלי.
כשהוא מתקשר אני כבר חצי גמורה מעייפות. אני קמה מוקדם ממש, והשעה מאוחרת בלילה ונכבים לי האורות.
אז אני מתלבטת אם לזרום.
בסוף אני מחליטה שזה או עכשיו או לעולם לא.
אני לא מוצאת את כיסוי העיניים שלי, אבל זה קטן על כוחותינו. אני מוציאה צעיף, וקושרת איתו את עיני.
נעמדת עם הגב לדלת.
הוא נכנס.
זה מחייך ומלחיץ, וקשה להביך או להלחיץ אותי.
הוא נוגע.
מלטף.
מענג.
הצעיף נשאר על עיני.
אני נוגעת בתווי פניו. מנסה להבין. להכיר.
אני נוגעת בתווי גופו.
הצעיף נשאר עלי.
הוא מזיין לי את פה.
ומסיים לי בגרון.
הצעיף נשאר עלי.
הוא קושר אותי למיטה.
ומשחק בי למטה.
אני אוהבת שעושים את זה.
הוא מחדיר בי פלאג.
הצעיף נשאר עלי.
הוא מזין לי את התחת חזק ומהר ואני גומרת משילוב של עונג וכאב, ומההצמדה של הצעצוע אלי.
אחרי הגמירה שלי זה נטו כאב.
אני מתחילה ליילל. הוא לא עוצר.
אני מבקשת "די". הוא לא עוצר.
אני מתרכזת בכאב.
הצעיף נשאר עלי.
מיוזעים. אנחנו שוכבים במיטה.
ואז אני מורידה את הצעיף.
