יומן מסע

איך שאני אוהבת לישון איתך.

להתכרבל בך עמוק עמוק, בזרועותיך. 

להרדם עטופה ורגועה, מוגנת ובטוחה, מוקפת ואהובה. 

אתה גורם לי להרגיש כל כך , כל כך אהובה. לא תמיד צודקת, לא תמיד מקבלת את מה שרוצה, אבל תמיד תמיד אהובה. תמיד רצויה.

אני אוהבת להרדם בידיים שלך, במשהו מיוחד שהצלחנו לבנות בתקופה לא ארוכה מתוך מקום מיושב, של בגרות, שאוהב יותר משהוא מאוהב, שמרגיש יותר משהוא מרוגש, ממקום יציב. ממקום שקול. ממקום בטוח. ממקום שרוצה לבנות איתן.

אפילו שלי יש מיליון פחדים. 

ואפילו שאני מפחדת מצל העבר, ומסערות העתיד.

אני אוהבת את שיחות העומק שמתפחות בנו לאחרונה. מאיזו שאלה דבילית שיוצאת ממני. אבל התובנות שנולדות בשיחה כבר כלל לא דיביליות. הקונטרה שאתה נותן לי מאשררת לי שאכפת לך. שאתה לא אדיש.

אני אוהבת את העומק. אני מאמינה בו. 

אני אוהבת את הקירבה. בה אני מאמינה עוד יותר.

אני אוהבת להרדם בזרועותיך. רגלים מסובבות בתוך רגליים, טוסיק צמוד למפשעה. 

אני אוהבת להרדם בזרועותיך, פנים חפורות בבית החזה, ידיים מוצמדות חזק, רגל שלך מקבעת רגליים שלי. 

בבוקר, רגע לפני היקיצה, אתה עוטף אותי עוד יותר קרוב, הכי קרוב שיש, ואני נמסה שם בין ידיך. ואני צריכה את כל הכח שאין לי כדי לקום משם. זו מלחמה ממש, בה אני מפסידה ובסוף אתה קם לפני להכין לי משהו חם לשתות לפני העבודה. 

אני אוהבת להתעורר לתוך זיון בוקר שלך.

אני אוהבת לישון איתך.