זוכר את התער על עורי?
אני זוכרת את המבט בעיניך. זוכרת את התכווצות ליבי.
זה לא נחרט לי אז על גבי עורי. זה נחרט בלב.
זה לא היה דם , כי אם דבק מחבר.
זה תמיד מתעתע- סשנים שבהם אחד מאיתנו נשאר לבוש באופן מלא.
אם אני לבושה- הרי שההתמודדות קשה עם הרצון לסיפוק מידך. הספק מנקר בי לרצון או לצורך שלך בי.
אם אתה לבוש- המשמעות היא שאני גם כואבת פיסית וגם נזקקת אליך. ושוב הספק מנקר. זה אותו הספק. הוא חי בי, הספק. אתה מבין?
הסקס הוא רק תבלין לבדסמ.
בסשן בו חרטת עלי- נשארת אתה לבוש כל הערב.
אני צריכה לדעת שטוב לך בי.
ששמח בי.
שרוצה בי - ככה איך שאני- מינית (אולי) מדי, מוחצנת, צריכה לפעמים- כאב וקושי, נזקקת לך, ריגשית, אוהבת.
אני סלע איתן, אדוני.
אני יציבה.
אתה לא צריך לדאוג.
תניח ראשך על גבי הכרית.
תישן שינה מתוקה ונטולת טרדות.
אלטף את גופך אליו אני כמהה.
אחמם את ידיך, אשר מהם יודעת עונג ועונג מהו.
אדע לא לבקש כשלא.
תמיד אתאמץ לתת את מה שמבקש ממני.
אינך צריך לדאוג, אדוני.
חקוק.
♡
נ.ב.
תודה על המתנה שלי.
היא מהממת.
ואני אוהבת אותה מאוד.
