ליבי במזרח

התיישבתי שוב פעם מול המחברת בתסכול. אולי אם אני אקרא בזווית אחרת את השאלה זה סוף סוף יתיישב לי במוח. אני סוף סוף אבין מה רוצים ממני, מה המרצה שלי שואלת כאן, איך עוברים את התואר הזה. איך עוברים את החיים האלה.

בהיתי בדף והרגשתי את הכל נעלם, את התסכול גואה ואת הדמעות בפינה של העין.

"הכל בסדר? " שאלת והצצת מעבר לפינה. "כן חמוד. סתם איזה תרגיל מעצבן."

"סביר להניח שהתרגיל לא מעצבן כי זה סתם דיו על דף. אבל למה את מתעצבנת? " אמרת לי וזרקתי עט לכיון הכללי של הדלת בלי לחשוב. "תעזוב אותי. אתה אחריי כבר. מה, באת להציק לי? "

-          "כן , קצת."

-          "סורי בייבי. אין לי זמן כרגע. אתה יודע שהמבחן יוצא ביום שישי הזה ואני בלחץ אטומי"

נעלמת חזרה מאחוריי הפינה בלי להגיב.

אוקי.  יש לי את זה. הייתי בשיעור. הייתי בהרצאות. הייתי בתרגולים.

קודם כל תחום הגדרה. אם אני מסתכלת על משפחת הפונקציות, איפה הפונקציה בצורתה הפרבולית מתבטלת? נתחיל מהצבה בחלק הראשון...מה המשמעות של הפרמטר פה?

זה לא זה. עוד נשימה עמוקה, עוד דמעות שעומדות ליפול.

אני מרגישה אותך נעמד מאחוריי ואני קמה כדי לריב.

"אני לא מבינה אות- " ואני לא מצליחה לסיים את המשפט. היד שלך הצמידה אותי לקיר מהצוואר. אני מנסה להגיד משהו אבל לא מצליחה. אני מרגישה את הדם קצת אוזל לי, ואתה מחמיר את התחושה הזאת בלהרים את היד שאוחזת בי קצת למעלה. אני על קצות האצבעות ואתה מסתכל עליי מלמעלה.

" את צודקת. אני באמת אחריי. אני חייב להיות תומך יותר ולעזור לך. את רוצה שאני אעזור לך? "

אני לא מצליחה באמת לדבר ומנסה בקול חנוק. לא יוצאים צלילים קוהרנטיים.

"תבקשי יפה ואני אעזור לך." , אתה מוריד אותי מקצות האצבעות, הפנים שלי חמות, אבל אני מצליחה חצי לגמגם וחצי לגנוח – "בבקשה תעזור לי."

אתה מושיב אותי לתוך הכיסא ואוחז לי בשיער מאחורה, מכריח אותי לשמור איתך על קשר עין.
–" את זוכרת מה אמרתי לך לגבי לימודים? "

-          "לימודים זה הכי חשוב. "

אתה אומר לי להישען על השולחן.

"תתחילי לפתור."

"בייב.. אני לא יודעת. אני לא יודעת איך פותרים את זה עכשיו."

אתה תולש ממני את הג'ינס.

"ממש כדאי לך לדעת. אני רואה אגב שאת בכיוון. מתי הפרבולה הזאת תתאפס? תבני משוואה."

אני מסתכלת שוב על הדף וחוטפת סטירה בתחת. אם התחת שלי מחולק כמו מערכת צירים קרטזית, התנופה שלך לתחת שלי היתה מנק (6-,5) לכיון נקודת ראשית הצירים המקודשת. כן, ננוע על הציר מימין לשמאל.

אני מתחילה לכתוב משוואה שמאפסת את a.

אתה מרחיק ממני את הדף ומשעין אותי קצת יותר על השולחן.

-          " יופי. מה תפקיד הדיסקרימיננטה? "

-          "בייב, לפי השאלה אני צריכה שתהיה קטנה יותר מ0. "

"נו?"

" מה נו? תבני משוואה" , אתה אומר והיד שלך מונחת על הצוואר שלי מאחור. מולי דפים זרוקים, מחשבון, מראה קטנה ,קפה מהצהריים וטישו. לדמעות.

-          " אני לא יודעת לבנות את האי – שיווין הזה"

-          "את לא רוצה שאני אזכיר לך.  כי כבר הזכרתי לך פעם. חבל."

-          "בייב אני באמ-"

אני לא מספיקה להשלים את המשפט בגלל הפחד. אני מרגישה את הזין שלך מכוסה בלוב, ואני יודעת שאני הולכת לשלם על זה שלא תרגלתי.

-          " לא לא ביייב לא. די, תן לי רגע."

אתה משתמש בצוואר שלי כנקודת אחיזה. אם הדגדגן שלי נמצא בראשית הצירים והכוס ב(0,2) אז הזין שלך נשען על החור השלישי במשוואה ,שמונח  ב(0,4).

"את בטוחה שאת לא זוכרת? " אני לא מספיקה לענות ואני מרגישה אותך מפעיל עוד לחץ עם הכיפה. אין לי ברירה אלא להרפות. אני רגילה להרפות בו זמנית עם הצוואר, אבל אתה לא נותן לי ומחזיק אותי מהצוואר ומתחיל להיכנס לי לתחת. אתה חופן לי את השיער ושואל

-          " למה לא הקשבת כשהסברתי בפעם הראשונה? "

אין לי תשובה. אתה מזיין אותי חזק יותר וחולץ שד מהגופיה שלי. אתה מסובב לי את הפיטמה.

-          "למה לא תרגלת את החומר אחריי שהסברתי לך? "

אין לי תשובה. אני מתוסכלת כי אני מתחרמנת מלהרגיש אותך בתוכי אבל לא מתקרבת ללגמור כי אני לא מצליחה מהתחת. אני מתוסכלת מהחומר. את לוקח את היד מהפטמה ותופס לי את שורש כף היד ומסובב, מדביק אותה לגב שלי. אתה ממשיך לזיין אותי בתחת, אבל מהר יותר וכואב יותר.

-          "תפתחי את התחת שלך. את לחוצה מהלימודים וכמו שאת מכווצת את לא תצליחי לשבת ללמוד אחריי. את רוצה לשבת ללמוד אחרי, נכון זונה קטנה שלי?
נכון ,חור יפה? "

 יש לי תשובה, אבל אני לא מצליחה להוציא אותה. אני מתחילה לבכות. היד שלך על הצוואר שלי, הכאב בכתף, האשכים שלך מכים לי על הדגדגן מעט מידי זמן בכל רגע והכל מרגיש יותר מדי. מציף מדי, קשה מדי, מחרמן מדי.

אתה יוצא ממני בבת אחת ומשכיב אותי על הגב על השולחן. אתה מכניס אצבע לכוס שלי ולש אותי מבפנים כשאתה מצרף אצבע על הדגדגן. 

"אני לא מרשה לך לגמור. גם לא להשפריץ. חבל על הסיכומים."

" בייב די, אני רוצה לגמור, בבקשה"  

" אני לא מבין אותך כשאת לא בוכה."

אתה יורק לך על הזין, מוריד לי סטירה ובזמן שאני מנסה להתאפס ממנה אתה נכנס לתחת שלי. אתה ממשיך לעסות לי את הדגדגן, "מה רצית? "

אני מנסה להצליח לדבר מעבר לדמעות , " אפשר לגמור בבקשה?"

אתה מוריד לי עוד סטירה ומשאיר את היד נשענת על הלחי. "תסתכלי על עצמך"

אני רואה את עצמי במראה הקטנה על השולחן. השיער שלי מבולגן, המסקרה מרוחה, הפנים שלי אדומות ומלאות דמעות. כשאתה מעביר את היד לצוואר שלי אני מסתכלת עלייך שוב.

-          " בייב, אפשר בבקשה לגמור?"

-          "מה תפקיד הדיסקרימיננטה בשאלה הזאת? "

מה זה דיסקרימיננטה בכלל?  כמו בזיכרון מעורפל, זה חוזר אליי. אני מנסה לא לגמור ולהצליח למלמל , "לפי הפתרון שלה יהיו לי פתרונות. 2, 1, או 0"

-          "אז כן הקשבת. רק רצית שאני אזיין אותך בתחת כדי שתצליחי לפתור? "

אני לא עונה. איזה מחשבה הזויה. מאיפה הוא מביא את השטויות האלה? זה מה שהוא חושב שמעניין אותי? מי נראה לו שהוא בכלל? ...איך הוא יודע את זה? 

-" כן."

- "ואם אני אתן לך לגמור את תסיימי את התרגיל? "

אני לא מצליחה כ"כ לדבר. אני מרגישה את עצמי קצת פוזלת ואדומה, אבל אני מנסה ליצור קשר עין ולהנהן כדי שהכוונה תהיה ברורה.

-          "תגמרי בשבילי זונה יפה שלי."

אני גומרת לו על הזין, מפילה מחשבון בזמן שאני מפרכסת. הוא מניח יד חזקה על הבטן התחתונה שלי ומעצים את התחושה.

" גמרת ?" ,אני מצליחה להוציא אחרי שהצמרמורת עוברת לי. הוא מנשק לי את הדמעות ואז נותן עוד נשיקה במצח.

-          "לא. תסיימי את התרגיל ואבדוק אותו. אם יצא נכון אני אתן לך את השפיך שלי כפרס ואגמור לך בפה. אם לא יצא נכון אני אתן לך את השפיך שלי עדיין, אבל רק כדי שתראי טוב אני מתכנן לגמור לך בעיניים בכוונה. זה יכאב יותר. התרגיל אחריו כבר בוודאות יהיה נכון. "

"אחותי , הכל טוב איתך?" אני מתחברת חזרה.

"מה?"  

"כן. התחלת את התרגיל ואת בוהה איזה עשרים דקות בדף בלי להזיז את העט. "

אה. פתאום השולחן מהבית מתפוגג וספריית רוח חוזרת להתקיים.

"בכל מקרה, אנחנו הולכים להביא זריז קפה מהפורום. תבואי. אוויר יעשה לך טוב."

אני אוספת את הדברים החשובים בתבוסה וקמה. יקח עוד זמן עד שתפתח אותי לשתיים, אבל בינתיים הזכרון שלך מספיק כדי ליישר אותי מהבחינה הלימודית. החברה שוב פעם קוטעת לי את חוט המחשבה - "הבנת מה התפקיד של הדיסקרימיננטה בכל הדבר הזה? "

"בטח...תני לי להסביר לך."

אני רוצה שתרד לי. אני יודעת, אולי זה קצת אנוכי – אבל בא לי שתרד לי בלי הפסקה. אני רוצה להרגיש אותך. אני רוצה שתחזור הביתה, שאני אריח את הסירחון של הפגזים והכבישים עלייך. שנתחבק חזק ואז נתנשק. תחזיק את הפנים שלי בידיים שלך ואני אטעם אותך. תעביר יד אחת לשיער שלי, תלטף אותו ואז תקרב אותי אלייך מהגב התחתון. אני מתכננת לשים לך את יד שמאל שלי בתוך החולצה ולעשות לך נעימי בגב ולהשאיר יד אחת על הלחי, להרגיש אותך קרוב.

אני זוכרת שהזדיינו באפטר הקודם שלך כמו חיות. הזעת עליי, הזעתי עלייך. הזין שלך יצא ונכנס ממני. כל פעם רציתי שלא יצא וכל פעם רציתי שיחזור פנימה כמה שיותר מהר. הצלחת למתוח אותי מבפנים, מרחיב אותי כל פעם עוד טיפה. וזה בכלל לא היה השיא מבחינתי באותו ערב. כי אחריי שהפסקנו להזדיין – נכנסנו למקלחת. היה לי נעים לראות אותך נרגע מתחת למים החמים, מתנקה. שואב את התחושה אחריי מי יודע כמה מקלחות שטח קרות – אם היו בכלל. עמדנו במקלחת ודיברנו. הרגליים שלי אדומות ובוהקות מהמים הרותחים שהתחילו להיקוות במטר וחצי על מטר וחצי שהכיל את שנינו. עשיתי לך קצת מסאז' בשכמות. ואז לדעתי ראיתי את הדבר החמוד בעולם. פודרה שנתקעה לך באוזן. בשלב זה כבר חפפת, וניקית כמו ילד טוב את האוזניים. אבל פודרה כמו פודרה – נכנסת לכל חור. בדרום, לרוב יש פודרה. הכרתי אותה מקרוב בתור מדריכת חי"ר על נמ"ר.ביום שיוצאים לשטח יודעים שחוזרים לפחות עם קילו פודרה שנכנסת לכל חור, פינות קטנות בעיניים, באוזניים, בפה, באוכל. הפודרה חודרת לנפש. יש אזור באוזן שנקרא "קונכה". ומהזווית שלי, נמוכה ממך בכ15 ס"מ , ראיתי שיש לך מלא פודרה באוזן. וזה היה חמוד ומצחיק, כי אם לא מצחיק אז זה היה מעציב נורא שזה תקוע לך בכל חור. ואחריי שכבר חפפתי ואני נראית כמו עטלף רטוב, קצת נקרעתי מצחוק במקלחת.
שאלת אותי מחייך -
"למה את צוחקת?"

השאלה הזאת הצחיקה אותי יותר, בגלל שידוע שעם פודרה יגיע התסכול. בפודרה נלחמים בעוז במקלחת אבל עדיין תפגוש אותה פתאום בשישי במועדון אחרי שיצאת בחמישי מהצבא, והפודרה תחכה לך פתאום בזווית העין. ואז מוציאים את הפודרה הקטנה הזאת, ונזכרים שלפני 48 שעות היית במדבר בתוך טנק. בקיצור, ידעתי שאפגוש את התסכול הקטן הזה שלך – אבל הוא היה כ"כ חמוד שלא יכולתי לחכות.

"אתה יודע, יש לך פודרה באוזן."

אמרתי ונאנחת. ניסית עם הזרת להוציא אותה, אבל היד שלך גדולה והקונכה באוזן שלך דיי קטנה. באותו רגע היה לי רעיון, וזה היה די מקסים. הבאתי קיסם אוזניים, נשענת על הקיר במקלחת, שעדיין מלא אדים וניקיתי לך את הפודרה מתוך גומחה קטנה באוזן. זה היה ממש מתוק בעיניי, למרות שמדובר באקט קצת בבוני אם חושבים על זה לעומק. ועדיין, שני קיסמי אוזניים מטונפים אחריי זה היית באמת נקי. עכשיו נשאר רק לנקות את הנפש מתישהו. זה די השיא שלי באפטר שלך. אני חייבת להודות לך על הרגע האינטימי הזה, הרגשתי אותך, ולו במעט. זה היה אמור להיות טקסט על ירידות. על קונילינגוס. לא תמיד במלחמה מצליחים להתחרמן בגוף. הפעם הצלחתי רק בנפש. שמור על עצמך.

אני משחקת שחמט כבר תקופה ואני שחקנית טובה – מקווה שהפוסט יהיה מפרה למי שזה רלוונטי עבורו. להלן מס' חוקים חשובים מאוד בשחמט וכמובן מובאות דוגמאות בהמשך המאמר לשימוש שלהן בחיי היום- יום. כמובן ,קודם כל חשוב שתיהנו מהמשחק, אבל הנה מס' חוקים מנחים.
חוק מס' 1 - אני רוצה לדבר על החשיבות של מלכודות. שחמט הוא משחק עמוק, מעניין והיסטורי. יש המון פתיחות, המון הגנות והמון מלכודות. שחקן שחמט טוב יודע להתגונן מהן – אבל שחקן שחמט מעולה יודע לא להיכנס לתוכן. כתבתי את החוק הזה ראשון, ולו יש חשיבות גדולה. ארחיב בנושא בהמשך המאמר.
"את יודעת שאת עושה לי חיים ממש קשים כרגע ".
"כן , אני יודעת."
ברור שאני יודעת, אני חושבת על הזין שלו מתקשה במדי הב' , כשהוא זרוק באיזה חור בדרום, קרוב מדי לגדר ונאנחת. לא גמרתי כבר שבועיים ,מאז הפעם הקודמת שהוא חזר מהצבא. זה אגב לא היה בכוונה, כן קצת נגעתי, בעיקר כשדיברתי איתו, אבל לא יותר מזה. זה כבר מתסכל אותי אבל הוא יוצא מחר מהצבא, וכבר יומיים שאנחנו מדברים על זה והחלטתי באופן יזום לחכות לו. הוא לא ביקש – לא יודעת למה הוא לא ביקש, אבל אני רוצה להקדיש לו את האורגזמה הזו. אני מכירה את עצמי בנושא הזה, אני קצת מתחרטת על ההחלטה הזו וקצת לא – אבל אלו היחסים שלי עם אדג'ינג .אהבה ענקית ושנאה יוקדת.
"זה יצטרך להתנקם בך"
" ואם אני עושה חיים קשים לשנינו ? העונש יהיה קשה פחות ?"
"חחחח , לא"

חוק מס' 2 – אם הסתבכת, כפי שניתן לראות שקרה לי - אפשר להציע תיקו. שיווין. לא אתה ולא אני, או כן אתה וכן אני. שיווין דמיוני כזה, שנותן לנו אפשרות לא להוציא אחד לשני את המיץ (לא המיץ הטוב) ומשאיר אותנו עם שאריות השפיות. אם הצעת התיקו כשלה – אפשר לנווט את המשחק ל"פט", שנותן לנו לא להפסיד אבל גם לא מאפשר לשחק השני לנצח.
"ובכן, נראה שניסיתי לנהל משא ומתן עם האויב ללא הצלחה"
"בסדר גמור, את תצטרכי להביא ביד קצת, שתי אצבעות פנים, יד על הדגדגן, עד שאת מגיעה רגע לפני לעצור ולספר לי מה את הכי רוצה באותו רגע. ואז אגיד לך לילה טוב. נראה גם אילו חלומות יהיו לך הלילה."
"תמיד אני ישנה הכי טוב אחריי שאני גומרת, אז אני לא מודאגת."
" אני מבין שפספסנו את החלק שבו את לא גומרת? "
כן קפטן, בהחלט פספסתי את זה. ההצעה לתיקו ירדה מהפרק. אני מורידה מכנס ונכנסת מתחת לשמיכה. בשלב הזה לא גמרתי כבר הרבה זמן ואני מתחילה להרגיש בחוסר. אני מכניסה שתי אצבעות ומשעינה את הטלפון על הכרית ליד כדי לפנות גם את היד השנייה. בפעם הקודמת שהוא בא היה לי פלאג בתחת והזין שלו בתוכי הרגיש כאילו הוא מפצל אותי לשתיים. אני כותבת עליו וחושבת על הרגע הזה, והגוף שלי מתמלא עור ברווז.
כיון שזהו מאמר המכיל את המלצותיי בנוגע לחוקי הבסיס בשחמט, חוק מס' 3 בספר שלי אומר לעולם לא לסרב למשחק שחמט גם אם מתיישבים מול הלוח בידיעה שנפסיד. יצא לי לשחק פעם מול אמן. ידעתי שאפסיד עוד לפני שהוא התיישב, וזה לא קורה לי הרבה. ישבתי בבית קפה בתל אביב עם הלוח, והוא הציע לי משחק וחבר שלו ציין שהוא אמן, בדירוג 2100 לדעתי. ידעתי שאפסיד, אבל יש יראת כבוד לראות איך אמן משחק ולהיות מאותגרת על ידו – שלא יכולתי לוותר על ההזדמנות. אתם ידעתם כמה מחרמן זה לשכב עם מישהו כשאתם מתייחסים לזין שלו ביראת כבוד?
כאן התסכול שלי התחדד, כי הוא אמן במשחקי פיתוי ושליטה וידעתי שאפסיד - אבל לא יכולתי לסרב להפסד, ואפילו כמו בשחמט, אני נהנית מהתהליך. האם זה נוגד קצת את חוק מס' 1 בנוגע למלכודת ? כן ולא, כי זו דרך מעניינת ללמוד על מלכודות, פתיחות והגנות מאדם שיודע לתמרן בהן בקלות גבוהה יחסית, וגם הדרך להפסד מלאה בהנאה.
אני נוגעת בעצמי וחושבת עליו, אני חושבת עליי יורדת לכיוון הרכב שלו בהתרגשות, ומרגישה חולשה בברכיים כשאנחנו עולים במדרגות אליי. אני חושבת על איך שהוא חנה ועצר אותי באמצע משחק שחמט, אני חושבת עליו נכנס להתקלח ואני מההתרגשות, הייתי חייבת להמשיך במשחק שחמט, כי אם לא אתרכז בהסחת דעת, אני כנראה ארטיב אפילו יותר. וזה בעייתי, כי אז כשהוא יצא מהמקלחת הוא ירגיש כמה אני רטובה עוד לפני שהוא נגע בי ובמשחק הכוחות של מי רוצה יותר את מי – הוא יגלה שאני מנצחת.
יצא שהשארתי את הדלת פתוחה, כדי שירגיש בבית – ואני חושבת על איך הוא נכנס מאחורי, עטוף במגבת, אני חושבת עליו מניח את יד שמאל שלו על הצוואר שלי ונותן לי נשיקה בלחי. אני חושבת על עצמי ונוגעת בעצמי כשאני נזכרת אותו מגיע עם יד ימין לכוס שלי, לכוס שלו בעצם ,אני מרגישה אותו נוגע בי בעדינות. אני חושבת עליו באותו רגע, יודע שאני חרמנית ורטובה בשבילו, מצפה לו. אני חושבת עליו, יודע שאני יודעת שהוא הרגיש כמה אני צריכה את המגע שלו. אני לא בטוחה שזה ברור – אבל יש משהו מאוד מחרמן בידיעה הזאת. נו, אתם יודעים, שאני יודעת שהוא יודע שאני חרמנית עליו. יש לו את הכוח הזה עליי.
אני חושבת עליו ונוגעת בעצמי – איך הוא מכופף אותי על השולחן אבל מחמם אותי תוך כדי. אני נוגעת בעצמי למחשבה של היד שלו עדינה כשהוא אוסף לי את השיער אבל על היד השנייה שלו נותנת לי ספאנק בתחת שגורם ללחי ימין (של התחת, לא של הפנים לצערי) להאדים. אני מדמיינת את הזין שלו נכנס ויוצא ממני, אני מצליחה להרגיש את צינור השופכה שלו מרחיב אותי עוד קצת, ואת הורידים הקטנים שמעטרים את הזין שלו. זה מקרב אותי לגמור, ושנייה לפני שאני גומרת אני חושבת עליו גומר עליי, מכסה אותי בשפיך, מכסה את הגב שלי – זה עוד לא קרה, אבל אני מדמיינת אותו מכסה את הפנים שלי, את הבטן שלי, נהנה מהגוף שלי, אני מדמיינת אותו עושה לי ביד במסיונרית, פיזית מכריח אותי לגמור אבל הפה שלו אומר שאסור לי עדיין לגמור, אומר לי להתאפק, והעיניים שלו עדינות בזמן שהוא חונק אותי. הוא רגוע אבל אני יודעת שאני לא רוצה לבדוק אותו ולגמור בלי רשות. אני מדמיינת אותי גומרת ממנו ואותו ממלא אותי בשפיך, ולא אכפת לי באיזה מהחורים. אני מפסיקה לגעת בעצמי, אני כ"כ קרובה שאני רועדת. עצרתי, אבל אני חייבת שניה להתאפס על עצמי.
שחמט הוא משחק של כיבוש, הוא משחק תהליכי , ואני רואה שחמט בהרבה מובנים בחיים הממשיים שלנו. גם כאן. לא יכולתי להגיד לא ללגעת בעצמי בשבילו, אבל נפלתי במלכודת למרות שידעתי אותה מהתחלה. כאן, ההבדל בין היכולת שלי להיות שחקנית שחמט טובה ולבין אחת מצוינת.
"אולי תרשה לי לגמור? "
"נסיכה.. את יודעת שלא."
"אתה קצת רשע. "
"אני טוען שדווקא לא, אני נחמד מאוד – But I mean business"
"אז שתדע שהייתי ממש שניה לפני ועצרתי בכוח"
"מעולה, מה היה לך בראש באותו רגע?"
"בא לי לגמור ממך – לא להשפריץ הפעם, לגמור על 200% בזמן שאתה חונק אותי לאורך הגמירה." – אני מספרת לו ועדיין עובר בי גל של צמרמורת. אני לא יכולה להפסיק לרעוד כי הייתי ככ קרובה אבל הפסקתי.
"קשוח מאד, העצירה בטח הייתה ממש קשה."
"כן. אמרת לי שאסור לי לגמור אז אני חייבת להתאפק."
"את מתוקה כשאת סובלת קלות."
"זה מתחיל להיות קשות. אני יכולה בבקשה בבקשה בבקשה לגמור ?פליז, רק היום , ואני אחכה לך כל השבוע."
"אני חושב שמחר יהיה יום מצוין לזה."

אני לא מתווכחת, וככה נראה מט. בעיני יש קסם בליפול למלכודת שידעת מתחילה מה תהיה התוצאה שלה.

..."לילה טוב."

אני רוצה לרדת לך.
נֶהֶנְתָנוּת או הֵדוֹנִיזְם (מהמילה הֶדוֹן - שפירושה עונג) היא גישה פילוסופית הגורסת כי תכליתו וסיבתו של כל מעשה אנושי הוא התשוקה להנאה. הדון, במיתולוגיה היוונית היא אלה מוכרת פחות. היא אלה המקושרת להנאה ויותר מזה - לעונג. אני רוצה לרדת לך.
המילה חרמנות אינה עושה צדק עם תחושותיי. לכתוב לך, לכתוב עליך, לכתוב לך עליך - מרטיב אותי. כמו אינסטינקט או רפלקס. עֹנֶג אגב - היא המילה האהובה עליי בעברית. אני רוצה לרדת לך כדי לענג אותך. אני רוצה שתיכנס אליי כדי לענג אותך. אני רוצה להשאיר אותך בכיסא מסאז'ים ולרדת לך תוך כדי. אני אוהבת לשמוע אותך נאנח ויוצא ממני בְּאַחַת כי אחרת תגמור. אני רוצה שתגמור עליי ותמשיך להתענג עליי. תגמור ותמשיך לזיין אותי כי אתה לא יכול לסבול את המחשבה של לא להיות בתוכי. אני רוצה לפזר ורדים באמבטיה רותחת עם תאורה מעומעמת ולרכב עלייך, תנוח - אני אעשה את העבודה. אני רוצה לשמוע ולהרגיש אותך מתרפק עליי, מתפרק תחתיי. אני רוצה ללכת ברחוב ושתדחף אותי על קיר בפתאומיות ותעשה בי שפטים. תמלא אותי בזין שלך ובשפיך חם ותשתמש בי בצורה שאתה רוצה.
האם אני הדוניסטית - אם התשוקה שלי להנאה היא לא אישית , אלא ההנאה שלך?
אני רוצה לסבול בשבילך, אני רוצה שלא תרשה לי לגמור כדי לראות אותך נושם עמוק כי עצרת שניה לפני שגמרתי. אני רוצה שתיכנס לתחת שלי בלי להרחיב אותו ומבלי להרטיב אותו, כי זה יעשה לך טוב. אני רוצה שתמחץ אותי עם היד שלך מבחוץ ועם הזין מבפנים ותנשק אותי במצח ותתרפק ותתפרק עליי. אני רוצה להרגיש אותך רועד ממני, מרחיב אותי, מענה אותי, משתמש בי בצורה הדוניסטית ככל האפשר.
לאחר שדנו בצורה אקדמית לעיל במושג הדוניזם אני מעוניינת להציג את המונח הבא -
הֵדוֹנִיזְם - פָּרָדוֹקְס. הלא הוא הֶיקֵש הגיוני. סתירה פנימית. פָּרָדוֹקְס זה טוען שאם האדם מחפש באופן עקבי אחר האושר הוא לא ישיג בו, לעומת זאת אם יעשה מעשים שאינם מכוונים לאושר אישי, יגיע לאושר. אזי , מעשים ישירים לא יובילו אותי להיות מאושרת.
נשמע שאני אהיה מאושרת רק אם ארד לך, ולי נשמע אנוכי שתמנע ממני להיות מאושרת.

תקופה שעבדתי בחברת תוכנה. לא יכולה לנקוב בשמות, אבל משהו מבוסס, משעמם, המון מתכנתנים, מעט מתכנתות, כלבים במשרד, 4 סוגי חלב במקרר.

אני הייתי סגל זוטר - תפקיד סופר צעיר, ראשוני ולא בוגר בתעשייה. אבל הרגשתי יפה וצעירה והמשרד היה מלא במבוגרים, אפילו בזקני השבט - אבל כאלה שלא הצליחו להוציא גרסא אחת בלי באגים.

אבל, כמובן, בסיפורינו הקצר שנועד לסכם את אירועי היום הגיבור שונה מהנוף המעייף במשרד. לא לחלוטין , כי הוא עדיין היה בן 40 אבל לא נראה דקה יותר מ30. לגיבורת הסיפור , הלא היא אני, זה טוב כי מדובר על עוד זמן ללמוד את גוף האישה בלי לשלם מחיר על נראות חיצונית.

פעם ישבתי באיזה משרד קטן, עשוי שתי קירות זכוכית, כשלפתע הוא נכנס למשרד שלי (שיחקתי טטריס). תהיתי לחוצה - האם זה הרגע? האם ישב פה איתי לקפה? האם הוא רואה על הפנים שאני רוצה להרגיש אותו בתוכי?

״סליחה, אבל שריינתי פה לעכשיו.״

״אה, סליחה.״

קמתי ואספתי את המחשב. מה נעשה, לפעמים היקום לא מחייך אלינו. אבל בהמשך הסיפור- הוא יחייך , הסירו דאגה מלבכם.

לאחר שנה של עבודה בין קשישים מייגעים , מתכנתות בזכות וראש צוות חתיך אחד - החלטתי להתפטר. מה נגיד ומה נאמר. הגיע הזמן לצאת מהקן שמלא ישישים ולעבור לאוניברסיטה , כדי להיזכר שאני אתגעגע לזקנים חכמים.

ימי מלחמה, חושך ואובדן עוברים על עם ישראל. שחור משחור. ואני, כמו שמתאים לי, עסוקה בעיקר בהתנדבות והומור שחור.

יום ד׳. וכמובן, כמו כל יום בתור ילידת שנתון 99 אני נכנסת לפסייבוק. ומה מחכה לי בפייסבוק? מה מחכה ? בפייסבוק מחכה לי מה ? לייק. בפייסבוק.

אדון ראש-צוות-חכם-מהעבודה-הקודמת-שלי עושה לי לייק על איזה פוסט היכרות. מהקבוצה. מר-אדון-מנהל סוטה, ונמצא כאן איתנו, בקבוצה. בזריזות עוברים להתכתב בווצאפ. כמובן, כיאה למנהל-חכם-סקסי-מהעבודה שלי, החמוד הזה במילואים.

מדברים, מחליפים מידע ותמונות. אני אכבד אותו מספיק כדי לא לספר בריש גלי שיש לו ז׳ ענק , שאפשר לראות כבר מהתמונה הראשונה. אבל ,כמובן, לא נדון בנושא בפרהסיה. (ספוילר, אכן אדון בהמשך בהרחבה בנושא בפרהסיה. תודה)

״ טוב אני יושב קצת עם החבר׳ה, ממש כיף לי שהכרנו ומקווה לצאת אולי מחר.״
והוא אכן יצא למחרת. אזי, היום. שיחת בוקר על חתולים, שאלה אם יש לי זמן אליו בצהריים (ברור שיש לי. אני כבר שנה מפנטזת עלייך.) והמר מנהל יצא לכיון שלי. נרגשת, אני מנקה קצת בבית, מרתיחה קומקום ושמה כלים בכיור כדי שלא יחשוב שניקיתי לקראתו. הוא חיכה למטה, על חצי ב', נשק ארוך (ולא במכנס) וחולצה שחורה. שחום מאוד ומריח טוב. במטבח נתנו חיבוק ונשמנו אחד את השניה, רגע של שפיות.
התיישבנו על הספה והוא החמיא "את נראית אפילו יפה יותר משזכרתי."
הסמקתי. אני לא מסכימה איתו, אבל זה יפה מצידו להגיד את זה בלי קשר.
" אז דיברנו קצת בווצאפ.. את יודעת, לגבי הגבולות שלך"
"נכון."
" אז מה כן? מה לא? " הוא חמוד ורגיש והוא נכון לי כרגע יותר מכל דבר אחר.
"אני סומכת עלייך, אני אגיד אם משהו הוא יותר מדי בשבילי. " אני אומרת, מבוישת. הוא מחייך.
הוא אומר משהו לחלל האוויר אבל אני סמוקה ומרגישה את הכוס שלי פועם ואני לא מצליחה להתרכז מספיק כדי להבין מה הוא אמר. אני מרגישה את היד שלו על הכתף שלי, מטיילת לצוואר ואז לעורף. הוא תופס את השיער שלי מאחור, צמוד לקרקפת, אבל לא בצורה כואבת – בצורה שמשאירה אותי מרותקת אליו. אנחנו מסתכלים אחד לשנייה בעיניים. הוא מקרב אותי אליו ומניח יד חמה וגדולה על הלחי שלי בעדינות. אבל הוא לא מנשק אותי, אני מנסה להתקרב עם השפתיים ולא מצליחה. הוא בונה איתי מתח? הוא לא מרגיש כמה אני רוצה אותו?  הוא מניח את היד על הצוואר שלי ויחד עם היד שנמצאת שזורה בעורף שלי, הוא מפעיל מעט לחץ עדין. הייתי סמוקה מקודם, ואני מרגישה את עצמי מאדימה עוד. הוא מנשק אותי ומניח את היד מהצוואר על הברך שלי.
הוא מעמיד אותי מולו ,בוהה בי רגע וחצי ,ונעמד גם הוא - "אני אוהב את התחתון ששמת".
" איך אתה יודע איזה תחתון שמתי ? "
" אני רואה את התחרה מבעד לטייץ."
הוא מעביר את יד ימין על ירך שמאל שלי, ומקרב אותי לנשיקה עם היד השנייה. הנשיקה שלו חמה ואיטית ומלאת תשוקה. תוך כדי הנשיקה, שתי הידיים שלו מגיעות לתחת שלי. הוא נוגע בעדינות, ואז חזק יותר, ואז עוד יותר חזק.
"ואו. מושלם" המילים עוזבות את הפה שלו קרוב לאוזן שלי, ואני מאמינה בלב שלם שהוא חושב ככה. הוא דוחף אותי על הספה. הספה היא ספת ר' אז דווקא די נוח. הוא חונק אותי עם יד שמאל שלו ונוגע בי מעבר  לטייץ. הוא מוצא את הדגדגן מבעד לשכבת הטייץ ושכבת התחתון ומתחיל לעסות אותו בעדינות, הוא מסתכל לי בעיניים. אני מנסה להתרכז ולהסתכל חזרה, ובעיקר להפסיק להסמיק ולנסות לא לגלגל עיניים מהנאה. אני משחררת אנחה של הנאה והוא מחייך לעצמו. הוא מנשק אותי במצח ואומר לי באוזן בעדינות "תתהפכי על ארבע".

הוא מעביר יד על התחת שלי ואז נותן לי ספאנק קטן, עדין. עוד אחד, קצת פחות עדין, אבל ממש מעט. הוא מגביר קצב בעדינות ואני נהנית להרגיש אותו נהנה, הוא מוריד לי את הטייץ מהאגן לברכיים, כשאני עדיין על ארבע. הוא הוא מעביר יד על הכוס שלי, ואז מסיט את החוטיני שלי הצידה. הוא מניח את האגודל הרטוב שלו על הדגדגן ואני מוציאה נשימה עמוקה שלא ידעתי שנמצאה בתוכי. כאילו החמצן חזר אליי כשהוא נגע בי. הוא ממשיך להזין את האגודל שלו בתנועות מעגליות ואז מפסיק. הוא ממשיך, אבל הפעמיים, הוא מכניס גם זוג אצבעות לתוכי , והוא מזיין אותי איתן בזמן שהאגודל שלו עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – לעשות לי ביד. "אסור לך לגמור, כן?" הוא מזכיר ואני אומרת בתסכול, ש"כן". אני לא רוצה שהוא יפסיק לגעת בי לעולם. חבל שלא עשינו את זה מעולם במשרד שלנו. הלוואי שהייתי עובדת במשרד הנורא הזה רק כדי שהוא יוכל לממש בי את זממו כל יום במשרד או בשירותים. או בחניון. או במעלית. אפילו על השיש האפור והקר שיש במטבחון. המגע החם שלו יתגבר על אפילו על המזגן שם.

הוא מפסיק.
 " שמעתי שאת יודעת להתחנן יפה".
ולמען הסר ספק, הוא צודק. אבל עכשיו, הכל מרגיש ככ רגוע ופתוח – " אני יכולה בבקשה לרדת לך?" הוא מחייך ואומר , "כמובן".
אני מחייכת אליו והוא פותח את הכפתורים של מכנס הב' ומנמיך בוקסר שחור. ועכשיו , קוראיי היקרים  נא חזרו לשורה 27. כן, אתם יודעים. הוא מוציא את הזין שלו מהמכנס.

הפסוק "עֲשָׂרָה קַבִּין יֹפִי יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה יְרוּשָׁלַיִם וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ." - (איכה,ב, טו')נכתב על ירושלים. על יופיה של העיר, על כך שהיא כה מיוחדת ויפה שיופיה לא יסולא בפז. אז אותו דבר, אבל הפעם, תִּשְׁעָה נָטְל הוּא. יבורך הוא ויופיו, ויבורך הזין ויופיו שלו. הוא עומד מולי, מפוסל כמו בשיש, ארוך ועבה כמעט מדי. כל וריד כאילו נברא ע"י מלאך. איזה זין יפה.
אני מכניסה אותו לפה כשאני בדוגי וחוטפת ספאנק חזק בתחת. אני מרגישה אותו גדל עוד, אני מרגישה אותו חם ואני לא מפסיקה להזיל ריר. אני רוצה לענג אותו עד אין סוף, אני רוצה להרגיש אותו מתפרק לי בפה ונרגע, אני רוצה שיתן לי לטעום אותו. אני נהנית לרדת לו ואני מרגישה אותו מגיע עד לסוף של הגרון שלי, ויורד קצת לכיון הלוע. אני נרתעת אחורה וחוטים של רוק נופלים לי על החזה , חלקם נשארים תלויים בין הפה שלי לזין האלוהי שלו. ושוב חוזר הניגון, אני משפדת את עצמי על הזין שלו, עם עיניים דמעות מהרפלקס. ואו, אני לא יכולה להפסיק לענג אותו. הוא נותן לי עוד ספאנק ואז מוציא את הזין שלו מהפה שלי ונותן לי נשיקה במצח.
הוא עומד מאנך אליי ומנשק לי את התחת, ואז מעביר גם ליקוק על החור. איך לא עשינו את זה קודם?
הוא דוחף אותי למטה - מניח את היד במרחב הזה שנמצא בין שתי השכמות ומצמיד את הפנים שלי לספה. האגודל שלו חוזר למקום שהוא נברא בשבילו, והוא מגביר קצת קצב עם שתי האצבעות שלו, אני לא מצליחה לאסוף את עצמי ומתחילה להשפריץ לו על היד.
הוא עוצר ואני מרגישה אותו מבולבל. הפעם אני נותנת דרור לעצמי להתחנן – " בבקשה תמשיך. אני עומדת להשפריץ. זאת לא גמירה."
הוא חוזר בכל הכוח, ואני מתפרקת לו על היד, משפריצה ונהנית מכל שניה. זה מרגיש כמו שעות, אבל גם כאילו זה כל רגע נגמר , והגוף שלי רועד ומלווה רטט של הנאה. אני צריכה רגע להסדיר נשימה. גמרתי. מתלבטת איך להגיד, אבל בינתיים, הוא ממשיך לנשק אותי ומוריד אותי בעדינות מהעננים חזרה לסלון.

..."אתה רוצה לשים קונדום? "

עבר בערך חודש וחצי מאז השתמשת בטייטל ״נשלטת שלי״ , וזה מאוד מיוחד בעיני כי זה קרה ממש בטבעיות. כמו כששואלים ״מי זאת? ״ ואז אומרים ״חברה שלי״ אחרי שיוצאים תקופה ואז יש מבט ומחשבה לפרטנר של״כן? רשמית?״

אז נשלטת שלך. מאוד מרענן, תקופה שלא קרה. יחסי שליטה די מוזרים, כי לא אכפת לך אם ארצה לשכב עם עוד אנשים. אולי לא מוזרים, אבל פעם ראשונה שזה קרה לי.

ובלי קשר לזה, בחודש וחצי האחרון נכנסתי חזק לסקיןקר. לעילגים שביננו , טיפוח עור. למה? כי המחשבות על התואר והביטוח כנראה גרמו לי לשים לב קצת לקמטים במצח.

בכל מקרה, הסשנים איתך קצת אכזריים, כי אתה אוהב לסטור בציצי. וגם אנחנו מזדיינים בלי קונדום, אז לפעמים אתה פשוט חודר בתוך שניה.

הסטירה לציצי נוחתת תמיד במיקום מדויק אבל נאצי, ממש בחיבור מהצד, חצי על השד וחצי על הצלעות. וזה שובר אותי, זה כואב בטירוף ובניגוד לספאנק בתחת או סטירה בפנים, פה עוד לא החלטתי אם זה יותר כואב אומחרמן.

בכנות , אולי אני לא ככה מתה על זה. זה שורף , ומאתגר לא לבכות תוך כדי למרות שזאת המטרה שלך. דיברנו על זה, שזה כואב , אבל אמרת שאם זה סשן בלי, אתה לא מסוגל לגמור. ברור שבצחוק, כי אחרי זה אמרת שאם היית יכול, היית פותח כל בוקר עם צ׳ייסר דמעות שלי.

השיחות איתך מאוד אינטליגנטיות ואתה קורע מצחוק.

״שבי״ אתה אומר ומשפד אותי על הזין שלך מלמעלה, אפשר להרגיש אותו , וזה עובדה מדעית, ליטרלי בתוך הגרון שלי בגלל הגודל. אבל זה לא הגודל שמשנה, זה מה שעושים איתו. מבטיחה שזו לא קלישאה. תוך כדי שאתה מסתכל לי בעיניים אתה אומר - תהיי ילדה טובה ואני אגמור לך על הפנים ובטעות (באמת בטעות) נפלט לי ״לא, אני עם קרם פנים״.

אז אתה ממשיך לשפד אותי ולא אומר כלום, מסובב לי את הפיטמה ואז מוריד לי סטירה ועוד סטירה. משפד -סטירה - משפד.

אתה בן זונה חכם, ואני מתחילה לצחוק.

״יש מצב שאתה עושה לי התניה פבלובית עם הסטירות בציצי?״

יד על הצוואר , ואתה הופך אותי למיסיונרי. ״אמרו לך פעם שאת חכמה מדי וזה לא בא לטובתך ?״ רציתי לענותאבל הסטירה לפנים קצת שיתקה אותי.

תוך כדי , אתה חונק אותי ומודיע - כשאני אגיד לך, את יורדת על הרצפה, ידיים מאחורי הגב, הקרסוליים שלך על הרצפה, והתחת צמוד אליהם. הבנת ? וכן! באמת הבנתי. הייתי לגמרי בסאב ספייס ורציתי לעשות כל מהשתגיד, אבל אז אמרת -״שינוי בתוכניות״ ,יצאת והתחלת לגמור לי על הציצי.כשסיימת ,לקחת הכל ומרחת לי על הפנים. לחי, לחי, סנטר , מצח ואף. ״קחי, קיבלת מסיכת פנים. זונה חצופה. לא? נראה אותך אומרת לי לא ככה שוב״ ואז פתחת לי את הפה ודחפת את שאר השפיך וחצי מהאגרוף שלך פנימה. ״שמעת אותי ? תהייי ממושמעת יותר בפעם הבאה ותהיי מנומסת יותר בפעם הבאה, כי אני אשמח לגמור לך על הפנים , לשים אותך על ארבע ולהשתמש בך כאחלה מקום לרגליים בישיבה הבאה שלי.עכשיו לכי תתקלחי.״

"אני רוצה שתאהב אותי" אמרתי והחזרתי אליי את התה. הברכיים שלי שלובות עליו והוא מביט עם החיוך שלו. ואו. אם זה לא החיוך הכי יפה שראיתי. אלפי שירים נכתבו עליו בדיוק , מסעות צלב בשביל היופי הזה, ניבט עליי מנגד לויסוצקי.הוא ליטף לי אותי. אני גם רוצה.
אז בוא תאהב.
לא יודע אם תקבלי אותי כמו שאני.
הוא קם, סחט לי את הירך והלך למטבח. הבטתי בהשתקפות שלו במטבח דרך החלון של הסלון.
הספה מול החלונות הגדולים של הסלון, וקצת מצד שמאל יש גומחה למטבח. ביום רואים את גבעתיים. בלילה רואים אותו.
והוא פתח את המקרר ולא מצא כלום, הרתיח עוד מים לתה ונשען עם הגב לכיור. היד שלו בזקן ונכנסתי לחיבוק , תחת למעוין שלו.
הוא ככ חם, ותמיד היה. תראה לי אותך.
את לא רוצה.
אני כן .
אני רוצה להכאיב לך. זה הגבר שאת רוצה לאהוב?
אולי אני רוצה שהגבר שלי יכאיב לי? והעיניים שלו מתמקדות לי במצח.
את בטוחה?
משוכנעת, אמרתי בחיוך.
רדי על ארבע.
תנשמי עמוק.
תסתכלי עליי. אני אראה לך מי אני - ואם לא תוכלי לקבל את זה, תעזבי. ואם כן , אז נאהב. והוא כורע ליידי ונותן לי נשיקה על המצח, ואז על הלחי. ואז על השפתיים. אם אני מגזים, או לא נוח לך תרימי יד. אני ברור ?
כן.
אני רוצה שתזכרי שאת תמיד יכולה לעצור, לא משנה הסיבה. רק תגידי. אני ברור ?
כן, אאמ , כן.
ראיתי אותו מגחך, וכבר ידעתי למה.רציתי להגיד 'אדוני' אבל לא יצא. נחכה ונראה- כמה זמן יקח לו להבין שאנחנו באותו ראש?הוא קם, ומביא כוס מים. הוא מניח אותה על השיש ומסתכל עליי.
תפתחי את הפה. הוא משחק על קצה הלשון שלי עם האצבע שלו. את ילדה טובה. איך זה גורם לך להרגיש שאני קורא לך ככה ?
אני רוצה לענות מעולה אבל הוא דוחף את שתי אצבע שלו לגרון שלי, וכמה שיותר עמוק.
את לא נחנקת, זה יפה. הוא מורח לי על הלחי את הרוק שלי. את מתכוונת להפתיע אותי ? מוכנה לדבר האמיתי ?
והוא מלטף את הזין שלו דרך הטרנינג של המכנס ומצמיד אותו לפנים שלי.
תישארי פה.
ככה.
אני בוהה במקרר על הרצפה. אני שומעת את הספה חורקת תחתיו.
בואי אליי. על ארבע.
ובדרך אליו אני בולעת את הכבוד שלי ומקבלת את הרטיבות בין הרגליים שלי .
זאת לא נראית כמו הפעם הראשונה שלך , את יודעת.
זאת לא.
וואלה.

וואלה וואלה. סטירה.
גם זו לא הראשונה שלך. גם לא האחרונה.
אני לא יכולה שלא לצחוק בקול.
בואי אליי, תהי על הברכיים. עכשיו שימי את הידיים שלך מאחורי הגב. תזדקפי אליי .
הוא מנשק אותי ושולח יד בין הרגליים שלי. הוא מחייך כשהוא מרגיש כמה רטובה אני, אני גונחת לו על השפתיים.
אז את סוטה קטנה ולא אמרת? הוא מלטף לי את העורף וממשיך ולהזיז את היד השנייה במעגלים. אני ממשיכה לגנוח.הוא מושך לי את הראש אחורה בבת אחת ועוצר. עוד סטירה, ואחת כואבת יותר, אני נרטבת יותר. שאלתי אותך שאלה. מן הראוי שתעני לי, לפני שאת גומרת לי ביד ואני נותן לך לשתות את המיץ שלך. שאלתי - את סוטה קטנה ולא אמרת? ומחזיר את היד שלו לדגדגן שלי.
כן, אני סוטה קטנה ולא אמרתי.
הוא מחזק את האחיזה שלו בשיער שלי.
למה לא אמרת?
לא יצא.
לא יצא?אני אצטרך תשובה טובה יותר מזה אם את רוצה לגמור.
לא יודעת, חשבתי שלא תקבל אותי.
אל תחייכי אליי, קשה שלא להתאהב בך כשאת נוטפת ועל הברכיים מולי,ועוד מחייכת.

רציתי לכתוב רומן.

לא מסעיר, אבל נֹגה.

לא אחר , אבל כנה ואמיתי.

רציתי אהובה ואהוב בזוגיות "משעממת".

מכינים קפה אחד לשני (מוטיב חוזר,אני יודעת)

רבים על השמיכה.

כתבתי על זוגיות כזאת כי רציתי אחת כזאת.

רציתי לכתוב על זוגיות כדי לדמות לעצמי איך מערכת היחסים הבאה שלי תיראה.

בסוף התברר שאני רגישה מדי.

כועסת מדי. מתפרצת. 

אתה לא מכיל אותי , מה לעשות? אני אומרת לך שהיה לי יום נורא ואתה שולח לי תמונה של נעליים.

בבקשה תשיגו לי גבר נורמלי.

אולי אני הלא נורמלית?

כן אני תיק. אני כבדה לפעמים. קשה לי. אני לא מושלמת.

אני בוכה, אני רגישה, אני מתקשה לשתף, אני מפחדת, לא תמיד יציבה, לא תמיד מקשיבה .

אבל לפחות אני לא נפרדת בווצאפ.

עריכה: חזר להתנצל ולבקש לחדש קשר לאחר שלושה חודשים. אל תתפשרו ! 🖤💕

נמאס לי לשחק אותה קשה להשגה
להתחבר, להתנתק, סה"כ שנינו צמאים למגע
נמאס לי לעשות בכאילו, כמעט שם אבל לא
רוצה להיות זרוקה או קשורה במיטה, בשבילו

והחיוך שלך כובש אותי מחדש בהרף עין
אבל כנראה כדי שתשים עליי אני צריכה לשים זין
ולצאת להשתכר כאילו הכל שלם
ואולי זה כי אתה מרגיש כל כך בנוח להעלם
ואני מרגישה פתאום פחות טובה
כי מה בסך הכל ביקשתי? להיות קרובה

והבטן שלי מתמלאת בתסכול
בי כנראה הבלבול
כי אומנם אתה חמוד
אבל לי זה נראה אבוד

ושוב אני טינדרלה ברשת
מחפשת, מרגישה נואשת

ואולי הבעיה היא בי, מושרשת
אולי זה הזמן להודיע "פורשת"
או להשאיר מודעה בה אני דורשת :

"מישהו חכם ושנון דרוש
שיודע להתמודד עם חרוזים בגרוש"

ואת כל כך ענוגה וציורית, את כלכך פסטורלית יא בת של זונה.
את יפה ורגועה ומגיע לך כל גרם אהבה שאת רוצה.
ואת רגישה בדיוק במידה, אל תאשימי את עצמך שכואב לך או אכפת לך.
תאשימי אותו - שלא אכפת לו מספיק, שלא אכפת לו שלא תפגעי.

ועזבי אותו לרגע, את טובה בדיוק כמו שאת.
את רכה כמו כניסת השבת. יא בת זונה כמה שאת רכה.
אני נודרת שאת הכי רכה שהכרתי, בספר תורה.