מה לעזאזל

לפני כמה ימים

התפללתי בלילות

שאצליח איכשהו להפסיק לבכות עליך.

בכיתי לעצמי בלחש.

"בבקשה", התחננתי, "למה אני לא יכולה להפסיק לבכות עליו? אעשה הכל כדי לא לבכות עליו יותר".

ואז הייתה הפגישה ההיא

ביום שלישי שעבר

(פוסט שלם מוקדש לזה, רדו למטה).

עכשיו אני לא חושבת על מה שהיה לי איתך והפסדתי.

עכשיו אני רק חושבת לעצמי

לעזאזל, הוא לא מסתכל עליי כמו שאני מסתכלת עליו

או

לעזאזל, גבר כזה חייב להיות תפוס

ואפילו

לעזאזל, אני מגעילה ביחס אליו, למה שיסתכל עליי?

אני עושה שמיניות באוויר במחשבות שלי

תוהה אם כן הגניב לי מבט קטן

אם כן הרגיש כמוני, אבל פחד והתבייש לעשות צעד.

שאלות רבות.

כולן תישארנה ללא תשובה :)

Be careful what you wish for :)