אדומה

כמה המלים האלה חזרו על עצמן אתמול?
אולי חמש פעמים.
האם ניסית לשכנע אותי או את עצמך?
בסוף הייתה דחיית סיפוקים חלקית. הרי לא אתן לך, לי, לדבר הבלתי נראה הזה שיש בינינו להישאר ללא פורקן כלשהו.
הנשיקה על הכתף הייתה חשובה לי יותר ממה שבא אח"כ.
אבל מה שבא אח"כ הרגיע קצת את הרצון שלי (או בעצם הצורך שלי) להכאיב לך, לראות את העיניים שלך כשאתה יודע שאתה יותר חזק ממני אבל אני יותר חזקה ממך.
להיות איתך אתמול, אחרי שחשבתי והאמנתי שלא יהיה יותר, עשה לי טוב. סיפרתי לך שבפעמים האחרונות שנפגשנו היה לי טוב ואח"כ היה לי רע. ותוך כדי שאני אומרת לך את זה, הבנתי מה אני רוצה ואיך אני רוצה אותך כשאתה לידי.
אז אני מגיעה בסוף הקיץ, לשבוע, ואתה שלי לצהריים אחד. בוא נראה אותך עומד בזה, עומד מולי. אנחנו מכירים כבר יותר משנתיים. אני רוצה לראות אם אני יכולה להכיר לך משהו אחר.

מעבר לזה, אני רוצה בן זוג. אמיתי. אם הייתי בארץ אז השורה הזו הייתה ריאלית. אבל אני לא בישראל ואתמול בערב כבר רציתי לחזור הבייתה, לסין.
אז אולי אפשר לכתוב את זה אחרת: אני רוצה בן זוג בבייג'ינג, איפה שאני גרה, איפה שטוב לי. אני לא רואה את זה קורה בזמן הקרוב. אולם לפחות אני יודעת מה אני רוצה. מה שכן, אני רוצה אותו לרגליי. אני לא רוצה מישהו ונילי. אני מבינה שאי אפשר, לא רוצה לחזור אחורה.

טוב, אני הולכת לעזור לאמא. שבועות אצלינו ואני בלי רכב :(