אם אפשר, הייתי מוותר על בגדים. הייתי רוצה לראות אותך יוצאת ממונית עירומה ויחפה, ורצה בקור אל חדר המדרגות. הייתי שומע את הרגליים היחפות שלך מדלגות מהר על מדרגות האבן כשאת רצה כך, עירומה וחלקה אל תוך הדירה. אם אפשר, הייתי מוותר על מבטים וקושר לך את העיניים, ואולי בכלל עדיף שתגיעי מכוסת עיניים, מגששת באפילה, עירומה בחדר המדרגות. אם אפשר, הייתי מוותר גם על המילים הנדרשות. על השיחה הקצרה. על ההקדמות. גם על השיחה שאחרי. תגיעי. תלכי. לא רוצה לשמוע מילה. אם אפשר, הייתי מוותר על מילת ביטחון, ועושה בך כרצוני בלי קשר למה שתנסי לומר. אם אפשר, הייתי משאיר בך סימנים של מלחמה. סימני נשיכה. מכות יבשות. שריטות מדממות. באיזורים הנסתרים, ובאיזורים הגלויים. בתחת, אבל גם בזרועות. בצוואר. בלחיים. סימנים שיביכו אותך בימים הבאים. אם אפשר, הייתי מוותר גם על חומר סיכה, וחודר אלייך ככה, חזק וקורע, מהר וכואב ומזיק. אם אפשר, הייתי משתמש בך וגומר וזורק אותך ככה החוצה, בחזרה אל הקור והגשם, מוכה, חבולה, מכוסת עיניים, קרועה ומדממת. עם שתי מטליות לחות בידיים, וכמה שקלים למונית.
לפני 13 שנים. 2 בפברואר 2011 בשעה 17:05
