בין פראצ'ט, גיימן, ואדמס

לא מענג אותי לראות אותך סובלת.
לא מענג אותי לראות אותך מושפלת.
לא מענג אותי לראות אותך סמרטוט
לא מענג אותי לראות אותך בוכה

רגע השליטה החזק ביותר שקיים מבחינתי זה הרגע בו אני עושה לך ביד, האגודל שלי על הדגדגן שלך ושתי אצבעות שלי בתוכך ועל נקודת הג'י שלך. ואני יודע שאני יכול לשלוט שליטה מוחלטת על הצלילים שלך ועל התגובות שלך. האגודל מלטף קצת יותר מהר וקצב הנשימות שלך עולה. הלחץ על נקודת הג'י מתגבר והגניחות מתחזקות. את כמו כלי נגינה פרטי שלי ואני מתאמן על לנגן בך, בודק איזה שילובים יצרו איזה צלילים. לא מעניין אותי אם תגמרי או לא (למרות שיהיה נחמד אם כן), מעניין אותי הכח שיש לי עליך. זה הרגע בו אני השולט החזק ביותר בעולם.

מעולם לא הבנתי שימוש בשוט. אין בשוט שום ארוטיקה, שום תשוקה. שוט זה כאב. כאב ותו לא. אני תמיד מעדיף ספאנקינג. בספאנקינג מקבלים את הרגעים האלו בהם לא יודעים כבר אם מדובר בכאב, באפטר קייר או בפור קייר. הליטוף והמכות מתחלפים בינהם עד שאת לא יודעת מי מהם זה מי. העונג והעונש קרובים אחד לשני יותר מאי פעם. ושנינו הולכים לאיבוד בתשוקה.

אני לא אכריח אותך לעשות מה שאת לא רוצה רק כדי להשפיל אותך. אין בזה שום הנאה עבורי. אני כן אכריח אותך לעשות את הדברים שאת כן רוצה ושאת יודעת שאת רוצה אבל שאת מתביישת ומפחדת לעשות בגלל שהם ""לא בסדר" או מביכים. יותר מעניין אותי להכריח אותך להגיד את הגסויות שאמרת לי אתמול בצ'אט בקול רם ובפומבי, מאשר לגרום לך להרגיש אפסית ומאופסת. אם יש לך פנטזיה, אני אגרום לך להגשים אותה אפילו אם את מפחדת ומתביישת ממנה. אבל רק כדי שתצאי ממנה מנצחת, לא כדי שתצאי שבורה.

אני לא רוצה שתוכיחי לי שאת אוהבת אותי. אני יודע את זה כבר. אני כן רוצה שתוכיחי לי שאת אוהבת את עצמך, ולגבי זה אני אבחן אותך כל יום מחדש. אני רוצה שתראי לי שאת ראויה לי לא באמצעות זה שאת כל כך אוהבת אותי, אלא באמצעות זה שאת אשה כל כך מדהימה שאני לא יכול למצוא מישהי טובה יותר. אל תתני לי לבעוט בך (וכן, אני אנסה), תראי לי שאת אשה חזקה ואמיתית, תני לי להרגיש כלפיך מה שאת מרגישה כלפי.

אני אוהב אותך שמחה
אני אוהב אותך מנצחת
אני אוהב אותך גאה
אני אוהב אותך גומרת

ואני אכריח אותך להגיע למקומות האלו. אפילו אם תנסי לעצור אותי.
שולט.
לא סאדיסט.