סרטן הגדי

היא שוב מתעוררת כשדלי של מים קרים ניתז עליה.
"פאקקקקק, זה קר חתיכת בן זונה!"
ואז סטירה הגונה ומיישרת על פרצופה כמעט מעיפה אותה מהכסא ומחזירה אותה בבת אחת לפרופורציות.
"הייייי זה כאב חתיכת חרא"
ושוב אותה סטירה באותו מינון על לחיה הימני כשהקודמת עדיין מהדהדת בתוכה ומדממת בנפשה.
לא לבכות.לא לבכות. היא חוזרת ומתריעה בפני התת מודע שלה. לא לבכות חתיכת זונה טפשה. אל תתני לו להנות מזה. למה כל כך חם פה קיבינימט. היא מנסה לזוז. בעיקר עם רגליה. לחוש את הירכיים שלה באלה השכנות.
"בוקר טוב זונה 2" הקול שלו בס אבל עם זאת מלטף.
"בוקר טוב אמא שלך! תשחרר אותי או ש..."
היא לא הספיקה להשלים את המשפט ותחתון בלוי ומשומש נדחף לה לפה. הפה שלה תוך שניות נסתם ברצועת איזולירבנד עבה.
"דווקא תכננתי לנו בוקר מיוחד אבל הרסת לי את התוכניות.אין דבר. בקצב שלך מספר 2. תמשיכי ככה ילדונת. עוד חוש אחד פחות. בעצם שתיים. גם ביידים שלך את לא בדיוק יכולה להשתמש נכון?"
היא כועסת אבל רטובה כמו לפני גמירה שבא לה לצחוק על הבנאליות שבדבר. לצחוק לו בפנים.
כזה דבר בהחלט גם אם בהסכמה לא היה לה. לא רטיבות כזאת. ממש יופי לי זונה טפשה.
הקול שלו אבל מצלצל מוכר משום מה. זה לא דניאל זה בטוח.
התחתון היה מגעיל ויותר מכך, הוא לא היה שלה. היא היתה מריחה אם זה היה התחתון שלה. מצד שני זה לא היה גם תחתון של גבר.
הוא הלך בלי לאמר עוד מילה והיא נשארה עם עוד כמה חלקי פאזל לא פתורים. היא עדיין לא הצליחה לזכור איך היא הגיעה לשם? כמה זמן ישנה? כמה זמן עבר? מה??? איך בכלל הצלחת להירדם פה? ולמה אלוהים אדירים אני לא מפסיקה להרטיב!?!?!?!?
שי. זה רק יכול להיות שי. אבל למה עכשיו? איך הוא הגיע אלי? הוא לא יודע עלי כלום.
היא ממשיכה לפשפש בזכרונה הדהוי ממש כמו שרה השכנה של משינה ולא מפנימה את המותרות שבשני החושים שעוד נותרו לה. לפחות להתחצף אליו היא כבר לא יכולה.
שי היה אדוו הסתרים שלה. היא התוודעה אליו כבר בגיל 15 אבל רק וירטואלית. דווקא הוא זה שלא הסכים לחצות את הקווים ייאמר לזכותו. מה שכן היא ספרה לו הכל. על הפנטזיות הדחוקות. על הצד האפל שלה. על ההתנסויות הראשונות. גם זאת שנכפתה עליה שנה קודם לכן. היא ידע ממש הכל. הכל חוץ מהפרטים האישיים. הוא לא ידע את שמה.היכן גרה ואיך היא נראית. הוא נתן לה את מספרו כדי להוכיח לו שהיא בכל זאת נקבה ולא חרמן בן 14. היא התקשרה אליו ואמרה מן משפט מוסכם שביקש ממנה לאמר. מה היה המשפט ההוא? היא ניתקה וכך המשיכו בקשר וירטואלי. רק עם כינויים. חלפו כבר כמה שנים. זה שי. זה חייב להיות שי, שננה לעצמה. לא יכול להיות מישהו אחר.
היא האמינה שכך או כך זה מבוים. לא יכול להיות שעשו לה את זה באקראי.
חבל שאין פה חתיכת דילדו מתחתיי כדי שאוכל לרכב עליו ולגמור את הסיוט הזה. מה?? אני הרגע חשבתי על זה? את חתיכת סוטה מטומטמת את יודעת.?! את לא נורמאלית במקום הזה ובתנאים האלה להרטיב ולהרטיב.
היא שומעת רעשים אבל לא משכילה להבין.
את חייבת להוציא את זה מהראש. חייבת. זה חייב להיות שי. אבל איך הוא מצא אותי אם זה הוא? הוא הרי ידע שזו הפנטזיה שלי? אבל האם כל פנטזייה אסורה ומודחקת ברת מימוש? האם כל פנטזיה חייבת שיממשו אותה? מה אני עושה עכשיו עם זה? בואי נתחיל מהתחלה ילדונת. תחשבי. איך הגעתי לפה.
עוד חלק בפאזל. רק עכשיו היא הפנימה את מה ששמעה בדקות האחרונות. היא הבינה למה היא נקראה זונה מס 2.
היא לא לבד.