סרטן הגדי

רק שהוא לא ימשוך אותי כמו הבחורה בספר. אל תחזיק אותי פה להרבה זמן. אני כרגע רטובה אבל הימה הזו תתייבש עוד מעט בקצב הזה. יהיה קשה מאד להחזיר אותה מעל לקו האדום.
משהו נפרם שם מאחורה.
היא יורקת החוצה את התחתון של הבחורה השניה.
"את יכולה לדבר".
שקט. היא שותקת. הוא שותק. אפילו הבחורה השניה שותקת. היא שם או לא שם. היא יודעת שהוא שם. ממש ס"מ ספורים מולה. היא יכולה לדבר אבל מה היא צריכה להגיד.
היא צריכה לבקש ממנו שישחרר אותה? היא צריכה לבקש שיגמיר אותה? החוטף הזה מי שזה לא יהיה הגשים לה את אחת הפנטזיות האסורות שלה. אלה שידעה שלעולם לא תממש. והנה. זה קרה. עוד לא נגמר. עוד לא מוצה. עד הסוף. עד תום. עד אחרון הפרטים הקטנים אבל מתממש לנגד עיניה. והכל בדיוק של ממש. אחד לאחד לכמעט. כאילו מישהו ידע. חדר לראשה וידע.
"עכשיו. את יכולה לבחור. רק עכשיו. את יכולה להפסיק בזה הרגע או להמשיך.
את יכולה להפסיק ולחזור לחיים שלך אבל בידיעה שלמה שהפסקת. או להשאר עם חוסר הידיעה לגבי מה שעוד יקרה לך".
המשפט הזה הדהד לה בראש כאילו קדחו לה אותו בפנים. למה היא בכלל חושבת. מה ההיגיון היה להשאר פה? היא נפלה על כל הראש. היא מעזה בכלל לחשוב על זה? להסס?
הוא נתן לך ללכת? תברחי! את הרי לא יכולה לדעת מה באמת יקרה. אבל אם הוא רצה באמת להרע לך זה היה קורה. לא? אם היה רוצה לאנוס אותך , להתעלל בך, להכות, להרוג אותך זה היה כבר קורה. זה לא קרה. זה חלק ממשחק.
היא עדיין שם בשקט שלה. יכול להיות שיש מישהו או משהו שם ברקע שמרעיש אבל היא לא שמה לב. ללכת או לא. זו השאלה. לאן יש לך לחזור בדיוק? איזה חיים בדיוק השארת מאחורה? יש לך חבר שהשארת מאחור? זוגיות? מה? הורים שעשו לך חיים קשים ועדיין. אילו הרפתקאות באמת עשית בחייך שאת יכולה להתגאות בהם. אתם רואים אותה? זו הייתי אני אז. את זה אני עשיתי. אולי לא לספר לילדים אבל בכל זאת לדעת שלא עברת את החיים האלה כמו דבורה בתבנית קבועה מהיום הראשון להיוולדה. עברת על כל החוקים המוסכמים. לכאן או לכאן. העזת. זה לא משנה אם ניצחת או הספדת אבל העזת. זה מספיק.
ככל שזה נראה את רק הולכת להנות מזה. רצוי שבשלב מסוים יתנו לך לגמור. רצוי שבשלב מסוים יסירו את כיסוי העיניים. רצוי שבשלב מסוים יסירו את חוסר הידיעה.
אז מה את מחליטה ילדה. ללכת או להשאר. על החיים או על המוות. אמת או חובה.
את יכולה לדבר היא עדיין שומעת בראשה. המשפט השני עוד מהדהד. ללכת עם הידיעה או להשאר עם חוסר הידיעה. ללכת עם השליטה או להשאר עם חוסר השליטה.
את יכולה לדבר. היא עברה על כל הנתונים. על כל הסיטואציות האפשריות. על כל תרחיש בדימיונה שעתיד אולי להתגשם.
"את יכולה לדבר" היא שומעת אותו חוזר על דבריו. מחדד. מבהיר. כאן ועכשיו. יותר מהכל.
"אני..." היא לא מאמינה. רוצה לשקול את זה שנית ילדה? לא מתחרטת? בטוחה? הרהור אחרון סופי?
"...אני מחליטה להשאר".