ראש השבט מספר...

סתם עוד יום חורפי לח, רטוב,שנאתי לחצות את הכביש, עם המים המלוכלכים הנעים במורד הדרך, נושאים איתם בדלי סיגריות,אבק, ושמן, שמעניק לזרימה המלוכלכת את זוהר הקשת, בפגיעת קרני השמש החורפית. ידיי בכיסים,חוצה מהר, עיניי מושפלות ,בוחנות מכשולים , נמנע מלהיכנס לשלוליות ,אני נע מנתר והולך.



הגעתי הביתה, לדלת ,את ישבת על המדרגות העולות ,לא קמת,רק הבטת, קיווית, לא אמרת מילה,נראית כחתול רטוב בגשם,ממתינה שאזמין,שערך רטוב ופרוע.



את מכורבלת, כפופה ומביטה,כל כך מתרגשת,כל כך רוצה. אני פותח את הדלת,נכנס הביתה,את נכנסת בדלת הפתוחה שהשארתי עבורך,את מחייכת בהתנצלות,אני מהנהן,הלכתי למטבח, הפעלתי קומקום לקפה,חלצתי נעליים, והתיישבתי על הכורסא, נאנח אנחת רווחה,הקלה,סוף סוף בבית, חם, שקט..



נותרת עם השמלה הרטובה, שיערך נראה נורא,אבל את מחייכת,מעט מהססת,קמתי ,נגשתי לארון, והוצאתי חולצה גדולה,השלכתי לעברך,את תפסת,הנחת על השולחן,הסרת את שמלתך,גופך נפלא, כתמיד, שחררת חזייה,והחזה היפה שלך עורר בי את זיכרונות הרגע, ואת ידעת זאת..



לבשת את החולצה, עיניך מושפלות, לא מביטה, אבל חייכת בתוכך, ראית את התגובה שציפית לה,הסרת התחתון מתחת לחולצה ,והשלכת אותו ליד תיקך,ועמדת,הבטת בי,ממתינה,הנהנתי,באת וישבת לרגליי,מחבקת את רגלי,דומעת,עינייך כה לחות,מחייכת, מאושרת, נצמדת בכוח לרגלי. מחבקת,מניחה ראשך על ברכי,אני מלטף את שערך הלח הפרוע ,את נרעדת.



מרגיש אותך מחייכת, מניעה ראשך על ברכי כחתולה מפונקת, מתמכרת לעונג שבליטוף,מאושרת כי סלחתי. כי את כאן, איתי ,כמו שרצית, כי חם ונעים, וכי שוב אנו יחד..