לפני 18 שנים. 6 ביוני 2005 בשעה 11:50
חושב על בנות ישראל התמימות. המחכות לפינוי בקוצר רוח.. מוכנות להצלפות החיילים, להטיח גופן הענוג כנגד קלגס אכזר, להמשך בשיער. לזכות לקללות וגידופים. להגרר בידיים וברגלים..להתפלש בעפר רגלי החתיכים האכזריים, להרגיש רגל רומסת. להתרגש מסטירה פוגעת.. וואאו.. זה בטח עושה להן את זה..
הן העומדות בפרץ ,מתלחלחות, ממתינות..
ואולי לא..אולי דמיוני הפרוע הוא שגורם לי לראות בעיקר נשים ונערות העומדות חסרות יש"ע, קשורות ומובלות לתא סגור. יושבות בתא יחדיו, חבוקות, מתלטפות, ביחד. רחוק מעין השגחת ההורים.